בס"ד

פתיחה
וזה שאנו רואין שבימי תשובה, דהיינו באלול, ועשרת ימי תשובה כל ישראל 
עוסקין אז באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסוגל לתשובה, ועל כן הוא דבר 
גדול מאד לעסוק תמיד באמירת תהלים כי תהלים הוא התעוררות גדול מאד 
מאד להש"י, אשרי שיאחז בו'. בדברים אלו מסיים רבינו את דבה"ק בלקו"ת סי' 
ע"ג הוא המאמר שבו פותח שערי תשובה, כי אע"פ שהכל חפצים ליראה את 
השם, לאו כל אדם זוכה, כי יש שאין לאדם התעוררות, ויש שיש לו ההתעוררות 
ואינו מגיע להשער והדרך לתשובה השייך לו, ויש שמגיע אלא שהשער סגור, 
ואיך נזכה למצוא להכנס לשערי תשובה, הרי זה מ"ש נאום הגבר הוקם "על" 
ואמרו חז"ל שדוד המלך הקים עולה של תשובה, כמ"ש שלא היה ראוי וכו' אלא 
להורות שתשובה מועלת תמיד, ודוד הוא הקים "עלה" של תשובה, ובזה הפסוק 
ממשיך נאום זמירות ישראל וגו' היינו במה נזכה להתעורר ולמצוא את הכניסה 
לדרך התשובה - ע"י זמירות ישראל היינו ע"י ספר תהלים, כי יש מ"ט שערי 
ודרכי תשובה, שזה מה שעלינו להתעורר וכמ"ש שובו אלי, אבל עיקר ההצלחה 
הוא בבחי' 'ואשובה אליכם', בחי' פתיחת שערי הרחמים שנעשה ע"י תהלים, כי 
ע"י תהלים מתעורר בחי' שער החמישים בחי' התשובה של השם יתברך בעצמו 
כביכול, כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה כמ"ש 'ואשובה אליכם'.
מוהרנ"ת מאריך לבאר שכמו שיש להיות קבוע באמירת ספר תהלים הכלול 
מתורה ותפילה, שהרי כולו תפילה, ומאידך הוא בעצם אחד מכ"ד הספרים של 
תורה שבכתב, כך יש להיות קבוע בהליכה בדרך ספר התפילה שמאחד תורה 
ותפילה, דהיינו ע"י תפילה ובקשה על קיום התורה להתפלל לקיים מה שלמד, 
לעשות מהתורות תפילות שזה דבר יקר מאד מאד ונעשה מזה שעשועים גדולים 
למעלה שאין דוגמתם, שעשועים שלא עלו מאז וכו', כי כשמתאחדים תורה 
ותפילה זה עיקר היחוד והאחדות שמזה נפתח שער הרחמים ופתח התשובה.
ובדבה"ק מבאר שכמו שענין זה מרומז בבחי' משה רבינו ודוד המלך, כי משה 
הוריד לנו את התורה שבכתב ובעל פה, וגילה גם דרכי התפילה ופעל רחמים 
רבים על עם ישראל, הרי שלימות זה חזר כאשר דוד המלך בחי' משיח אלקי 
יעקב, הוא הקים עוד פעם עבודת התפילה שמתאחד עם תורה כאשר הקים 
עולה של תשובה בספר תהלים, כך ענין זה מרומז בבחי' יעקב אבינו ובחי' רחל 
ולאה, כי יעקב גם הוא בחי' כלליות התורה שבכתב, עצם הדעת וכלליות התורה, 
בחינת תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שבו כלול בחי' רחל היינו בחינת 
תושבע"פ, כי תורה שבכתב ותושבע"פ הם בחינת איש ואשה, בחינת יעקב ורחל 
כידוע, אבל כדי לזכות לקיום התורה למצוא שער התשובה מוכרח עוד דרך 
עבודה, בבחי' לאה שהיא בחינת תפילה, בחינת ועיני לאה רכות וגו', שהיתה בוכה 
שלא תפול בחלקו של עשו. בבחינת בבכי יבאו ובתחנונים אובילם. שזה מה שיש 
לעשות תפילות כמו שיש לעסוק בתושבע"פ לבאר כל ענין בגמרא וכו' כי אור 
חידושי התורה הם ע"פ י"ג מידות שבהם נדרש התורה, הרי יש להמשיך בתפילה 
ובקשה לזכות לקיום התורה לגלות שורש מידות אלו שהוא בחי' שער התשובה 
שער החמישים, בחי' שלשה עשר מידות הרחמים וכו' ולזה עיקר קיום התורה 
הוא ע"י בחי' התאחדות בחי' יעקב ולאה ואח"כ נשלם יעקב ע"י רחל כאשר זאת 
היתה אבן יסוד של בנין כלל ישראל, כך בזה נמצא רמז למה שיסוד בנין קיום 
התורה אצל כל אדם הוא ע"י התאחדות התורה להבקשות והתפילות, אשר כלל 
ענין ודרך זה ואיך זה שייך בכל חלקי הלימוד וכו' כ"ז מתגלה בדברי רבינו ז"ל.
מדברי מוהרנ"ת לענין קדושת השבת
בשבת  אסורים  כל  המלאכות  שבעולם,  ויש  השראת  מנוחה  ושלימות  כוחות 
הקדושה, כי שבת הוא בחינת גמר התיקון בשלמות בחינת עלמא דאתי, שזה מה 
שהאדם עולה מכל הירידות וזוכה לתשובה שלימה ומתדבק בהשי"ת ע"י תורה 
ותפילה יחד, כי ע"י הקמת התפילה מנפילתה זוכים לתשובה שזה בחי' קדושת 
השבת,  הקמת  בחי'  קדושת  יום  השביעי  בחי'  מלכות,  ועי"ז  נמשך  השלימות 
שיהיה לעתיד ומתבטל הרע, כי עיקר התגלות אורייתא דעתיקא סתימאה ביום 
השבת שהוא חלק התורה שאנו זוכים לקיים ולחיות ממש באורה לעבוד את 
השי"ת  בחיות  ושמחה  באור  מידות  הרחמים,  הוא  רק  ע"י  שעושים  מתורות 
תפילות,  וזהו  השלימות  של  קדושת  השבת,  מה  שזוכים  לדעת  ולהכיר  אותו 
יתברך ולהודות ולהלל, שזה בחי' תורה ותפילה, כי לדעת ולהכיר אותו יתברך זה 
בחינת תורה, שהוא עיקר הדעת אותו יתברך ולהודות להלל זה בחינת תפילה. 
וכיון שנמשך בשבת הקדושה דלעתיד לכן הוא תכלית העליה של תורה ותפילה. 
ונתבטלין כל הל"ט מלאכות לגמרי, כי אז מתקיים העולם רק ע"י תורה ותפילה 
שנשלמים ועולים אז בתכלית העליה והשלימות.
כי כל הל"ט מלאכות נתהוו רק מפגם חטא אדם הראשון, שהוא בחינת פגם 
תורה ותפילה כנ"ל, ומה שהאדם נכשל ונפל ועובר עליו מה שעובר ועליו לתקן 
שזה בחי' הל"ט מלאכות, הרי ע"י תפילה אפשר לתקן ולצאת מקושי השעבוד 
והטרדות, ולזאת כשיש עליית התפילה בשבת שאז עולים שתיהם בשלימות, 
בטלין כל היגיעה והל"ט מלאכות לגמרי, וזה בחי' לחם משנה בסעודת השבת, 
התאחדות  שני  דרכי  העבודה  שע"י  נמשך  עונג  ושמחה,  כי  שבת  הוא  עיקר 
התיקון של חטא אדם הראשון בבחינת שבת אגין עלוהי, כי עיקר השער והפתח 
לתשובה הוא ע"י קדושת השבת כמ"ש ושבת עד וגו' וזה נעשה ע"י קדושת יום 
טוב וימי התשובה ראש השנה יום כיפור וסוכות כמ"ש. 
דרכי התשובה בשוב ורצוא
הרי הכל חפצים ליראה את שמך וכו' וכל אדם רוצה לזכות להיטיב מעשיו ולבא 
לתשובה שלימה, ואע"פ שבוודאי בנקל שייך להתחיל בכל עת להכנס בדרך 
התשובה, כי תשובה הוא דרך שיש לעשות בכל יום עוד פעם ועוד פעם, הרי 
בכל זאת עיקר פתיחת שערי התשובה זאת ימצא האדם כאשר יפתחו לו שער 
ויפעל ע"י תפילה ותחנונים למצוא הכניסה לדרך התשובה, כי העיקר הוא ללכת 
בדרך התשובה, להיות בקי בשוב להתחזק לדעת שהשי"ת איתו תמיד, ולהתגבר 
לעשות מה שיכול שזה בחי' אלו"ל שהוא ר"ת אני לדודי ודודי לי וגו' היינו שבימי 
אלול נמשך עלינו פתיחת שערי התשובה שאנו יכולים להכנס להיות בקי בשוב 
להתחיל בכל פעם מחדש לקיים דודי לי וגו' שהשי"ת הוא לי, היינו שרוצה בי ואני 
יכול להיות קרוב אליו ית' ולעשות מעשים טובים, ועי"ז יבא להתחדש להיות גם 
בקי ברצוא בבחי' מ"ש אני לדודי וגו' שהוא עולה להיות קרוב להשי"ת ומקבל 
על עצמו ומתחיל לעסוק בתורה ותפילה בהכנעה ואמת וכו', וכדי לזכות לזה הרי 
מוכרח שהאדם לא יסתכל על מה שעובר עליו ויוכל לקבל הבזיון של מה שעוד 
לא זכה וזה לא יפיל אותו כלל, שזה בחי' מה שרבינו מגלה שעיקר התשובה 
הוא ע"י 'ישמע בזיונו ידום וישתוק' ומה שהאדם רוצה רק בכבוד השי"ת בבחי' 
אור התשובה שהוא כבוד אלקי )כמבואר לקו"מ סי' ו' ע"ש( ובזה עלינו להתחיל 
מחדש בימי אלול שאז נפתח שפע מידת הרחמים ואנו יכולים לקבל זאת בלב 
לשמוע הבזיון ולשתוק ולהיות בקי בדרך התשובה ולא להתחכם בזה ולא ליפול 
ממה שמונע ומשכיח וכו', והרי עיקר פתיחת כלל דרך התשובה הוא ע"י תפילה 
ותחנונים,  ע"י  מה  שעושים  מתורות  תפילות  ועוסקים  בהתבודדות  ואמירת 
תהלים באמת.
עיני לאה רכות - העלמת חשיבות התפילה
והנה ההידור והמתיקות של העסק בתורה שבעל פה, זאת הכל רואין וחשוב 
בעיני הכל, והכל רצין אל המשנה, וזה כולם מבינים שזה עיקר התחלת התשובה, 
שזהו יסוד הדעת ועיקר אור האמת, ובאמת הרי עיקר ההליכה בדרך אמת ויסוד 
קיום התורה וסדר התשובה הוא הרי ע"י עוד עבודה גדולה מאד להשי"ת שהיא 
התפילה על קיום התורה, וכמ"ש חז"ל )ברכות לב:( גדולה תפילה יותר וכו'. ועיקר 
מציאות גזירת הגלות הוא שזאת נעלם מאתנו מאד. 
ובזה יובן מ"ש ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה ועיני לאה רכות וגו'. כי כולם 
יודעים את הדר התורה, אבל עיני לאה רכות ואין רואים ויודעים היופי והפאר 
שיש לפני השי"ת בזה, כי לאה זה בחי' מה שיש לאדם להתפלל שיזכה להבין 
ולהשכיל מה הוא דרך הטוב ולבקש שיזכה למעשה לקיים התורה כראוי, כמ"ש 
שעיני לאה רכות היינו שהיתה בוכה תמיד שלא תיפול בחלקו של עשו, שזהו 
בחי' התפילות שמתפללין להשי"ת להנצל מהיצר הרע וחיילותיו, שהוא שרו של 
עשו. ויש לבכות עד שיהיה בדרך מ"ש שהיתה עיניה רכות, שכל אחד ואחד 
מישראל צריך לבכות כל כך כמו לאה שלא יפול בחלק הדמיון והטעות, בחלקו 
של הס"מ חס ושלום.
אבל מעלות וחשיבות ענין זה של תפילה אין הכל רואין, כי הוא בחינת עלמא 
דאתכסיא בחי' לאה כידוע, כי סוד התפילה גבוה וסתום ונעלם מאד. ועל כן 
אין בני אדם אפילו הכשרים רצין אחר זה כל כך. ואדרבא, בני אדם מזלזלים 
בה, כמ"ש חז"ל שתפילה הוא בחינת דברים העומדים ברומו של עולם אבל 
בני אדם מזלזלין בה, ולזה קשה לנו להתחזק ולהבין אמיתת עצת הצדיקים עד 
כמה יש לעסוק בהתבודדות ותפילה ואיך עי"ז נזכה לתשובה שלימה, כי זה ענין 
מכוסה ונעלם ואפילו יעקב אבינו רצה בתחילה לעבוד רק ברחל דייקא בחי' 
היגיעה בתורה שבעל פה, אבל מחמת רמאותו של לבן הארמי נתגלה שלאה היא 
העבודה הראשונה, ומאת השם היתה זאת, לגלות שבאת קיום התורה שזה בחי' 
רחל שייך רק ע"י בחי' לאה בחי' הבכיה והתפילה. 
מסירת הסימנים ללאה - מתורות תפילות
וכלל הדרך איך לזכות לבא לתפילה מתגלה בזה, במה שמובא שרחל מסרה 
הסימנים לאחותה לאה כדי שלא תתבייש וכו', כי ענין מה שיעקב מסר הסימנים 
לרחל, זה בחינת הסימנים של התורה, בחינת הציבי לך ציונים, כמ"ש חז"ל עשו 
סימנים לתורה, כי צריכין לעשות סימנים בתורה שלא תשתכח ולא תתחלף 
שלא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה וכל הסימנים הם בבחינת תורה שבעל 
פה, שהוא בחינת רחל ששם כל המסורה והסימנים, וזה ענין מה שאדם זוכה 
ללמוד ולקבל ולהבין שיש לו להזהר ולקיים הלכה זו וזו, שבת ויו"ט, תפילין 
קר"ש  ותפילה,  הזהירות  בכשרות  וקדושת  ישראל,  ומבין  שיש  עוד  גדר  של 
מידות טובות ושבירת כח המתאווה שעליו לזכות, ובזה ממשיך להבין דברי 
תורה שמעוררים לתשובה ומתעורר לעשות סימנים בדברי הצדיקים ללכת במה 
שמתבאר בדבה"ק, ויש מה שמקבל כח הדעת וסימני תורה להתעורר לתשובה 
בענין הקדושה והמידות, מתוך ענין אחר, מתוך מה שלומד בסדר נזיקין וכדו', 
כי התגלה בליבו אור הדעת וסימני התורה לעוררו, וזה מה שמראה לאדם איך 
לבקש ולהתפלל על רוחניות, כמ"ש שמסרה הסימנים, היינו שכח התורה מוסרת 
סימנים לעבודת התפילה ומלמדת אותנו איך לבקש ולהתפלל, איך לדבר עם 
יעקב,  שהוא  כלל  התורה.  ואיך  לעשות  מהתורה  תפילה.  כי  כמו  שיש  להבין 
שעיקר כח האדם הוא במה שזוכה לקבל דרכי רבינו ז"ל לעסוק בתפילה על 
כל מה שצריך, ויש להבין איך לדבר דיבור אמת לפני השי"ת ולהתעורר באמונה 
ותקוה ולבקש מה שצריכין, הרי עיקר עבודת התפילה הוא להתפלל על רוחניות, 
סדר הווידוי והתשובה ולהתגבר ברצונות חזקים גם על מה שנראה רחוק מאד, 
ולבקש  ולהתחנן,  ובזה  הרי  יש  לקבל  סימנים  ודרכים  מתוך  מה  שלומדים 
ומבינים, וזה יסוד כלל התורה ובחי' מה שע"י מה שיעקב אבינו הוציא גם את 
לאה וגם רחל מבית לבן עי"ז נתייסדו שנים עשר השבטים, שזה כלל דרכי עבודת 
האדם בשנים עשרה הטבעים שבנפשו, שיש בהם מ"ט אותיות כנגד מ"ט שערי 
תשובה, שזהו בחינת תהלים, שכל זה הוא בחינת שעושין מהתורות תפילות.
ובזה  עלינו  להתעורר  בימי  אלול  להתחיל  בעבודת  התפילה  כראוי,  כי  אע"פ 
שיש שזוכים להבין איך לזכות לעסוק בתורה ולהתקרב ע"י שעוסקים לדעת 
מהקדושה, אבל בגלותנו קשה לנו לזכות להבין ולהיות קבוע וחזק בסדר עבודת 
התפילה כמו בכל קביעות של תורה וכו', וזאת מה שנעלם מאתנו ע"י חורבן בית 
התפילה חורבן בית המקדש, ועלינו לקבל שפע אור זה מהצדיקים השלימים 
שמאירים עלינו שפע מידות הרחמים שזה נפלאת כח רבינו ז"ל שמגלה ומכניס 
אותנו  לעבודת  התפילה  על  קיום  התורה,  והרי  עיקר  פתיחת  שערי  הרחמים 
הוא בימי אלול, שהם ימי רצון ובהם ישראל מרבים בתפילות בתהלים סליחות 
והתבודדות,  כי  בימים  אלה  מתחילים  ללכת  בדרך  התשובה  כי  נפתח  שער 
של רחמים להכניס אותנו לתוך עבודת התפילה על קיום התורה, ובזה עלינו 
להתחזק בימי אלול הקדושים לבקש מאד להחזיק מעמד בהשמחה והרצון של 
הבקיאות בשוב, של זכרון הנקודות של טוב, ולהכנס למה שיכולים להתקדם 
לזכות לתכלית הטוב, וכל זה בכח קדושת השבת שבו עולה ומתחדש הכח של 
תפילה ואמירת תהילים ומאיר בקדושת השבת.