הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה: כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ: (דברים י"ב י"ג - י"ד).

   בפרשת השבוע מסתתר חידוש עמוק ומתוק שטמון בו עולם ומלואו, וברשות הקוראים הנחמדים נפתח את המאמר עם שתי ההכרזות הבאות - אשר יהוו מעין הקדמה לעניין:

   א) כל יהודי יודע שמטרת ביאתו לעולם אינה לכייף ולנפנף - וגם לא לתופף ולעופף, אלא מוטל עליו להתאמץ כל הזמן ולהתקדם במסלול הנפלא שנקרא ברוך אלוקינו שבראנו 'לכבודו', ולהתכופף לתורה ולמצוות בכל רגע.

   [נ.ב. זה שאנו נהנים ממנעמי העולם ושלל תפנוקיו ותענוגיו - אין זו התכלית, ובסך הכל מדובר בבונוס שהבורא נתן לנו 'על הדרך', כדי שיהיה לנו יותר קל ונוח לעבוד אותו. מה גם שכל ההנאות קשורות למצוות - שהרי הם מלאים בהלכות ובאמצעותם האדם עובד את בוראו, וכבר גילו לנו רבותינו שלכל דבר שנברא בעולם - יש שורש בתורה ותכלית בעבודת ה', ואין הנאה או דבר שנבראו 'סתם' (כמבואר באריכות בזוה"ק תרומה קס"א א'), ואכמ"ל].

   ב) כל יהודי יודע שהעולם אינו הפקר ויש מנהיג לבירה ועין רואה ואוזן שומעת וכל מעשה האדם בספר נכתבים, כפי שנאמר 'כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע' (קהלת י"ב י"ד), ומשום כך יש לכל אדם רצון תמידי להשתפר ולהתקדם ולהתרומם בתורה ובמצוות.

   ואם ישאל השואל כיצד אנו מתיימרים לדבר בשם כולם ולהכריז מעל במה קדושה זו 'שכל היהודים' יודעים שהתכלית היא רוחנית - והם שואפים להתקדם ולהתקדש כל הזמן? והרי המציאות מעידה שיש כאלו המתכחשים להשקפה זו והם אפילו לא מתביישים להכריז זאת בחוצות קִִרְיה ועיר ולפרסם זאת מחיפה ועד קהיר, ולאורך ההיסטוריה ראינו שיש אומללים ורדודים שאף פערו פיהם ולועם על הבורא ותורת משה - והמפורסמות אינן צריכות ראיה. אם כן כיצד זה עולה בקנה אחד עם מה שאמרנו?

   קושייה זו אינה קושייה...

   מפני שלכל יהודי יש ניצוץ אלוקי ורגש רוחני וטבועה בו נשמה טהורה הנמשכת אל הטוב והישר, ואפילו אצל החוטא והרשע הגדול ביותר (מלבי"ם תהלים ע"ה ה-ו), וכאשר אדם יהודי בא לחטוא - נשמתו הקדושה מתענה באותם רגעים ומייסרת את ליבו ומצפונו בכדי להשיבו לדרך התורה והיא מעלה בְּקִרְבּוֹ הרהורי תשובה (ראשית חכמה היראה ג' פיסקה וראיתי), ואף לאחר העבירה הנשמה ממשיכה לייסר את החוטא והיא מעלה בליבו הרהורי חרטה ותסכול על שחטא, ומשום כך רשעי עם ישראל מלאים חרטה כל ימיהם, שהרי חייהם מלאים עבירות - ולאחר כל עבירה גואים בליבם הרהורי חרטה (מלבי"ם שם).

   ולמרות שבחוץ הם מחייכים ותוססים כמו בקבוק פפסי, חכמנו ז"ל מגלים לנו שהכל סינטטי וללא כיסוי - ובתוך תוכם הם נמצאים במלחמה מתמדת עם נשמתם אשר יוֹרַה על מצפונם היהודי 'הרהורי חרטה', והמטען הכבד הזה מלווה אותם כל רגע - וגוזל את שלוותם האמיתית (מלבי"ם תהלים ט"ז ט).

   זו התשובה לשאלה המפורסמת על אותם אנשים שהיה להם כל טוב, ולמרות זאת הם עצרו את חייהם בצורה יזומה והשאירו מכתב מצמרר וכואב שהיה כתוב בו "היה לנו הכל אבל לא היה לנו כלום", ואנו מאמינים להם בכל מילה!!!

   ולמי שעוד לא הבין את דבריהם נסביר לו זאת בשפה ברורה, לאור הנ"ל:

   מחמת חיי הריקנות שלהם הטבולים במתירנות והתעלמות ממצוות התורה, נשמתם הקדושה והאצילית לא נתנה להם מנוח והעמיסה עליהם כל הזמן הרהורי חרטה, וזה גזל מהם את שלוותם האמיתית.

   משום כך, למרות שחייהם היו מאובזרים כהוגן ומרופדים בהנאות וממון וכבוד ולא חסר להם דבר, הם קצו בחייהם והשאירו מכתב שכתוב בו בדיוק את מה שהם חשו בכל רגע, "היה לנו הכל, ולא היה לנו כלום".

   וכבר ידוע שהכל תלוי בלב. אם הלב שבע ושמח - האדם מרגיש שלמות נפלאה, אך אם הלב טרוד וכאוב - הוא  מרגיש אומלל ומסכן, למרות שהוא נמצא בפסגה הכי גבוהה.

   כאן המקום לציין עדכון קטן: אומנם יש מציאות של "מומר להכעיס" החוטא מתוך רשעות ולא לשום מטרה אחרת, אך אלו הם בודדים. רוב רובם של 'המומרים להכעיס' מתנהגים כך מחמת אומללות ותסכול ומירמור, ודוגמה לכך אנו מוצאים במעשה הבא, מעשה שנוכחתי בו בעצמי:

   לפני מספר שנים נשלחתי לאיזו כתובת ברחבי הארץ להסדיר איזה עניין, עליתי אל האוטובוס ונסעתי לנקודת היעד, כעבור זמן מה הגעתי למקום המבוקש וביצעתי את שליחותי, וכדרכם של בני אדם התעכבתי שם מעט ונכנסתי לשיחה עם בעל המקום על דא והא ושאר ירקות, הזמן חלף ודלף, וכאשר ראיתי שנוצר בינינו ערוץ תקשורתי פתוח וקשר סמוי ואין בינינו מחיצות, התחלתי בעדינות לנתב את השיחה לענייני יהדות ועבודת ה' והצגתי בפניו את האור והאושר הטמונים בחיים המבוססים על טהרה וקדושה, והצעתי לו לקבל חיזוק קטן - למענו ולמען כלל האומה.

   לפתע קדרו פני האיש והכעס עטף אותו מהקרוקס ועד הקוקס (מכף רגל ועד ראש) ועיניו בערו מזעם, והוא פלט את המילים הנוראות הבאות, (וסליחה מהקוראים היקרים על חומרתן):

   אתה מנסה להציע לי להתחזק במצוות? אתה לא מתבייש להציע לי את ההצעה ההזויה הזו? אני לא מאמין בדברים הללו ואינני מפחד מאלוקים, ואני רוצה לגלות לך סוד קטן: אם לאחר מותי אני יגלה שבאמת יש אלוקים ויעמידו אותי למשפט מולו, באותו רגע אני יהפוך מנתבע לתובע ואתבע את אלוקים למשפט על הנהגתו המוזרה כאן בעולם. עד כאן דברי האיש, רח"ל.

   ברגע ששמעתי את הדברים נחרדתי מהם, ולא הבנתי כיצד יהודי יכול להגיע לכזה שפל ולדבר ברמה איומה שכזו על הבורא. אלא שמתוך היכרותי הקצרה עם האיש ידעתי שמדובר באדם חושב עם שכל ישר ולב רחב, איש חסד מפורסם התורם מעצמו והונו למען הבריות, יהודי שיש בו את שלושת סימני היהדות - ביישן - רחמן - וגומל חסדים, ואין ספק שמסתתר דבר מה מאחרי כפירתו האיומה, והחלטתי לעמוד על סיבת הדבר - ואמרתי לו כך:

   יהודי יקר! הצגת בפני את השקפת עולמך - ואני מוחה על הכפירה הנוראה שבה, ואינני מבין כיצד יתכן שאדם נאור כמוך מסוגל לטעון שאין בורא עולם. הרי יש ים של הוכחות ואוקיינוס של ראיות שיש מנהיג לבירה והעולם אינו הפקר ושתורת משה אמת, הדבר ברור כשמש בצהרים ואני יכול להוכיח לך זאת בצורה לוגית וברורה שאינה ניתנת לערעור ופירור, ואם אתה גבר ומוכן ללכת ראש בראש ולברר את האמת, אני מוכן לעשות איתך עסקה:

   כל שאלה שיש לך בנושא אמונה - תשאל - ואענה לך כמיטב ידיעתי, ומה שלא אדע אעביר הלאה לרבותי ואחזור אליך עם תשובה ברורה. והיה אם בסוף יתברר חלילה שבורא עולם לא קיים, אני עורק לצד שלך. אך אם יתברר שהצדק איתי - אתה מתחייב לשנות את אורחות חייך ולהתכופף לאמת, ולשמור חיי תורה ומצוות. מה דעתך על העסקה הזו?

   לפתע קרה הלא יאומן! המסכה הנוקשת ירדה מעל פני האיש והוא החל לגמגם ולייבב כמו תינוק... תראה, עברתי חיים קשים, יַתמות, צרות, לא היה לי טיפת נחת בחיי, והסבל שעברתי החליש אותי באמונה. האמת היא שאין צורך שתוכיח לי שיש בורא לעולם, בתוך תוכי אני בטוח בכך לא פחות ממך, אלא שהייסורים הרבים שברו אותי, והם אלו שגורמים לי את המרמור הגדול על בורא עולם.

   שמעתי את דבריו הכואבים ושתקתי מספר שניות בכדי להזדהות עם צרותיו ותלאותיו, לאחר מכן חייכתי לעברו וביקשתי ממנו להפריד בין הרגש והשכל... ואמרתי לו כך:

  ברשותך, בא ננתח את שתי הצדדים: אם אינך צדיק, הרי שאין לך שום רשות לטעון על בורא עולם שהנהיג אותך ביד קשה. שהרי לפני 3300 שנה הבורא עשה איתנו הסכם חד וברור כראש הגפרור, הסכם של 'אם בחוקותי תלכו", ושם הבורא מציין בדיוק מה התשלום המגיע למי שיחרוג מהסכם זה.

   מצד שני אם אתה אוחז שהינך צדיק, הרי שתשובתך נמצאת בשאלה המפורסמת של 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו' - ואינך הראשון ששואל את השאלה הזו, וכבר הקדים אותך דוד מלכנו בספר תהילותיו 'במזמור שיר ליום השבת' - והוא גם ענה על כך תשובה חדה וברורה (ואכמ"ל ולפתח את הנושא מפאת שהנייר צר וקצר והמקום בו מוגבל).

   כמו כן מומלץ לך להרחיב אופקים ולעיין בסיפור העתיק המעוגן בחז"ל עם רבי יהושע בן לוי שהיו לו קושיות עצומות על הנהגת ה' בעולם - ואליהו הנביא ענה לו על כל קושיותיו בצורה נפלאה ומדהימה (המעשה במלואו הובא בסדר הדורות, ערך רבי יהושע בן לוי, סימן ד, וכן בספר המעשיות של רבנו נסים גאון).

   ידידי היקר, דע לך שבתורה אין חורים פתוחים - ויש תשובות ברורות על כל נושא האמונה, ואפילו על השאלה הכואבת "מדוע תינוקות מתים בקיצור ימים ושנים - והרי הם נקיים מעוון" (התשובה נמצאת במגיד מישרים 'מקץ' פיסקה 'הנהפך לאש מבשר'), ואחתום את דברי בעוד מידע קטן, ותחליט אתה אם זה קשור למצב שלך:

   בורא עולם נותן לכל אדם 'רק' מה שנחוץ לו לעבודת ה', בהתאם לתפקידו וייעודו כאן בעולם. משום כך פעמים שנלקחים מהאדם דברים נפלאים ומתנות שקיבל מה' - מפני שבנושא הזה הוא כבר השלים את התיקון, וכיון שהחפץ הפך למיותר - הבורא לקח אותו חזרה (שם).

   אומנם בעולם הזה זה כואב ולפעמים עושה לנו צלקת בלב, אך אם מחזקים את הידיעה של ברוך אלוקינו שבראנו 'לכבודו' - לעבודת ה', קל יותר להבין 'שמה שלא נחוץ לא אמור להישאר אצלנו.

   ואם ישאל השואל: אבל זה קשה... קשה לאדם שלוקחים לו מתנות ודברים שהורגל בהם והם לא נחשבים בעיניו למותרות...

   אזי נענה לו שלפום צערא אגרא [לפי הצער כך השכר] ולצער הזה יש מחיר יקר לנצח והסבל כלל אינו לריק, והבורא כלל לא מתעלל באדם - אלא הוא רק מעלה אותו רמה ושלב בעבודת ה', וחכמנו לימדונו שלאחר פטירת האדם הוא יודה על כך לבורא.

   אומנם זו נקודה מאוד דקה ולא לכולם יש את הזכות [והכוח] להבין זאת, אך זו האמת הצרופה, ואסור לנו להתעלם ממנה.

   עד כאן העליתי בפניך מספר נקודות שכדאי לך ללמוד אותם כהוגן ולפתח את מה שמסתתר בהם, נקודות שהמכנה המשותף שבהן הוא המסר הבא:

   היסורים נועדו לטובת האדם - ולא למטרת התעללות חלילה, אלא שלא תמיד יש לאדם עיניים רוחניות כדי לראות זאת, ומשום כך הוא מגיע לאיבוד האמונה ויש לו קושיות על הנהגת ה'. אך כאשר מפרידים בין הרגש ובין השכל ומנתחים את המצב בעיניים יהודיות ותורניות, התמונה וההרגשה משתנית מקצה לקצה.

   האיש שמע את דברי והבין היטב את המסר שבהם, לאחר מכן נפרדנו עם חיוך מתוך הבנה הדדית שיש בורא לעולם - אלא שנסתרות דרכי ה', והאיש חזר בו מההתקפה הכפרנית שהשמיע באוזני.

   כאן תם הסיפור, והוא מלמדנו שגם אם האדם נראה כופר גדול והשקפת עולמו ארסית והרסנית, יתכן מאוד שעדין יש לו רגש טהרה וניצוץ של קדושה, ובעצם מדובר ביהלום אמיתי העטוף בבוץ של צרות וייסורים - ובתוך תוכו הוא מאמין בבורא, אלא שהצרות והייסורים מניעים אותו בהתנהגותו ומשליטות אצלו את 'הרגש' [הצער והכאב] על 'השכל' [על האמונה בבורא].

   אלא שבפרשת השבוע מגלה לנו 'המאור ושמש' מידע משלים לעניין, והוא עונה לנו על השאלה העצומה "מדוע הבורא מנהיג את עולמו בהסתר פנים מתוך ניסיונות וקשיים באמונה", וזה תוכן דבריו:

   בורא עולם מנהיג את עולמו בהסתר פנים, בגלל שתי סיבות. 1) כדי להרבות את שכר הצדיקים. 2) למזער את העונש לרשעים. פירוש:

   1) על ידי ההסתר פנים בהנהגת ה', שכרו של הצדיק גודל עשרת מונים. מפני שלמרות הקשיים והמעצורים והניסיונות הרבים והסתירות באמונה שיש לצדיק - הוא לא נוטש את הבורא, וממילא זה מזכה אותו בניקוד גבוה לנצח, שהרי עבודת ה' שלו עולה רמה ונכנסת למסגרת של 'טוב אחד בצער ממאה שלא בצער.

   [וזה בעצם התמצית של 'ניסיון העקדה' שעבר אברהם אבינו - ניסיון של 'הסתר פנים באמונה'. מצד אחד אברהם מקבל הודעה שיצחק אמור להמשיך אותו וממנו אמורה לצאת כל השושלת של עם ישראל - ומצד שני הבורא מצווה אותו להעלות אותו לעולה, ואברהם היה צריך להתמודד עם הסתירה הזו ולקפל את השגותיו ותמיהותיו, ולמרות הכל להאמין בבורא עולם ולקים את בקשת העקידה. וכעת אנו מגיעים לסוד הגדול:

   לאחר שאברהם אבינו עבר את הניסיון הזה בהצלחה - נחקק בזרעו לדורות 'גֵנִים רוחניים' של כוח הישרדות בניסיון 'הסתר פנים באמונה', ומאז גם אנו יכולים כבר לעמוד בניסיונות כאלו, אם רק נתעקש על כך!]

   2) ההסתר פנים בהנהגת ה', ממעט את עונש החוטאים, מפני שבשמים מתחשבים בקשיים שהיו להם ובעיוורון שאחז אותם בנושא האמונה - וזה ממזער את עונשם. אך אם האמונה הייתה ברורה וחדה והאדם היה נכשל בעבירה, לא היה לו פתחון פה בעולם העליון על חוצפתו העזה ומרידתו בבורא - והעונש שלו היה חמור ביותר, ולא הייתה לא תקומה רח"ל.

   הרב מאריך בדברים ומבאר את העניין על פי תורת הסוד, ונכתוב את שורש הדברים מפני שיש בהם חיזוק עצום, [והגם שאת מושגי הדברים לא נבין בשלמות - מפני שאיננו מקובלים, מכל מקום את המסר הנפלא שבהם אנו כן יכולים להבין]:

   לא יאומן! הרב מגלה לנו 'שניסיונות האמונה' אינם צרות וגזירות רעות שנחתו עלינו, אלא בעצם זהו 'המסלול הרשמי' של עבודת ה' והכביש המרכזי שצריך לצעוד בו, והחכמה היא לא לסטות ממנו ימין ושמאל - ולאורך כל הדרך לראות את ה' ולהבין ולהאמין שמדובר בסך הכל בניסיון, ועל ידי ההכרה הזו - לגרום תיקון גדול בעולמות העליונים ולהגיע לפסגה בעבודת ה'.

   עד כאן ההקדמה למאמר, כעת נעבור לגוף הדברים.

   פתחנו בידיעה מקדימה שכל יהודי בוער בו רגש טהור וכמיהה לבורא ונשמתו שואפת להתעלות גם אם הוא מציג אחרת... והמציאות הזו מתעצמת יותר ויותר בימים שלפנינו - ימי הרחמים והסליחות, ימים שבהם כל יהודי מתרומם - אם מעט ואם הרבה, וכולם מחפשים 'נקודות חן' רוחניות לחיזוק. אלא שלא כולם יודעים את 'הרמז' הנפלא שמגלה לנו התורה בפרשתנו על הנושא הזה, ואלו דבריה:

   יהודי יקר! אתה רוצה להתקדם בעבודת ה'? מברוק, ירבו כמותך בישראל, אשריך וטוב לכולנו. אך חובתך להקפיד על יסוד ברזל לאורך כל הדרך ולא לִסְטוֹת ממנו ימין ושמאל:

   מי שצועד כך ומבקר את עלייתו הרוחנית מול יהודי תלמיד חכם והוא מקבל 'דעת תורה' גם על הנושא הזה, דעת תורה המותאמת על פי נתוניו הרוחניים ומיקומו בסולם העולה בית אל, לעולם לא ייווצר מצב שהוא יתחזק במתן צדקה - ובו זמנית יהיה דורסני כלפי אשתו וילדיו... לא יתכן גם שהוא יפתח גמ"ח מוצצים ורעפים - ובו זמנית הוא יהיה בעיצומה של מחלוקת עם שכיניו בבניין... גם לא יתכן שהוא יקבל קבלה נפלאה לכתוב ספר תורה לעילוי נשמת הגולם מפראג - אם באותו זמן הוא יהיה לקוי בפגם עיניים וענייני הקדושה.

   פשוט הרב יפקח את עיניו ויגלה לו מהו 'הנושא העיקרי' שבורא עולם מעדיף שהוא יתחזק בו ומהי נקודת התורפה הרוחנית אצלו הטעונה חיזוק ושיקום, ורק לאחר שהרב ילבן איתו היטב את הנושא וידריך אותו במה להתחזק ובאיזה מינון להתקדם, רק אז הרב יתיר לו "על הדרך" בתור 'תוספת' טובה - אך לא בתור 'המנה העיקרית', לאמץ את שאר תוכניותיו הנפלאות והמרגשות.

   האם יש דרך יותר מוצלחת לעלייה יציבה ומושלמת?