מבאר הבעש״ט הקדוש שלפעמים בן אדם בא לידי יאוש מפני שאומר מה כבר עבודתי הדלה נוגעת לעניני שמים?! והמשנה עונה לו: ״דע שכל מה שלמעלה - ממך הוא״. אך לפי זה צריך ביאור מה כוונת המשנה בסוף דבריה.

ונראה הכוונה שזה הוכחה שהוא חשוב שהרי עין רועה כל פעולה שהוא עושה ולא עוד אלא שגם אוזן שומעת וכל מעשיו בספר נכתבים - משמע שכל פעולה שאדם עושה היא חשובה למעלה אם כן מוכח שעבודתו פועלת.