החוויה הפנימית של ספירת הנצח היא הבטחון. החסידות מלמדת על שני סוגי בטחון: פעיל וסביל. בטחון פעיל הוא הבטחון שיש לנו ביכולתנו להצליח בחיים, ובטחון סביל הוא אמונתנו בהשגחה העליונה שהדברים יסתדרו כראוי.  

הבטחון הפעיל של ספירת הנצח מייצג את כוחה של הנפש ליטול יוזמה. הקב"ה מצפה מאיתנו שנקח יוזמה עצמאית לתקן את כל מה שבתחום השפעתנו. אולם, בעת שאנו לוקחים יוזמה, עלינו לזכור כל העת שהקב"ה הוא שחפץ ומעורר אותנו ללקיחת יוזמה. הוא הנותן לנו כח להצליח ולהשיג הישגים – "וזכרת את הוי' אלהיך כי הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל"[i]. לולא הזרם המתמיד של החיות והאנרגיה הזורם אלינו ממנו יתברך, היינו נותרים חסרי אונים באופן מוחלט.

עבור יהודי, הבטחון לקחת יוזמה מלווה בתחושה שהינו חלק מן העם הנצחי, עם ה', "נצח ישראל"[ii] – העם שלבסוף ינצח את כל מתנגדיו ואת כל המכשולים העומדים בדרכו, ואפילו את מלאך המוות. מדת הבטחון קשורה עם היכולת לראות בעיני רוחנו כיצד מתגשמים כל חלומותינו. יכולת זו, במהותה, היא נבואה בזעיר אנפין. כמבואר בקבלה, מקור הנבואה הוא בספירות נצח והוד[iii] (כשבפרט הנצח הוא מקור הנבואה וההוד הוא מקור החזון[iv]). ספירת הנצח מגלה את כח הנפש להעניק לילדינו (ולתלמידינו[v]) את התחושה הקדושה של בטחון עצמי. הבן הוא המנציח את אביו, ואילו האב נותן לבן את התוקף והכח לנצח[vi]. לכן נאמר על הבן שהוא "ירך אביו" ("ברא כרעא דאבוה"[vii]), שכן הירך (הימנית[viii]) היא הביטוי הגופני של ספירת הנצח.