פחד הוא דבר טבעי.כל אחד מפחד לפעמים.אחד מפחד לעשות סנפלינג ואחר מפחד לעלות בסולם,כל אחד ורמת הפחד שלו.בפרשה השבת חוזרת התורה מספר פעמים על הציווי לא לפחד.השופטים מצוּוִים:"..לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוקים.."(דברים א',יז')עם ישראל,לפני כניסתו לארץ מצוּוֵה:"לא תירָאום כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם"(ג',כב') גם את יהושע בן נון,המנהיג אשר יכניס את ישראל ארצה,צריך לחזק לקראת המלחמה.ה' מצווה את משה לחזק את יהושע,ובספר יהושע ה' אומר ליהושע לפחות 3 פעמים: "חזק ואמץ.."(יהושע א',לח')מאיפה מגיע "רפיון הידיים" הזה?מה קרה שפתאום צריך לומר לעם כמה פעמים לא לפחד?אסור לשכוח שהעם הזה הוא דור שברובו לא היה במצרים.הם שמעו את סיפורי אבותיהם,איך הוריהם מתו בחטא העגל,בחטא המרגלים או בעוון פעור.הם מפחדים-באופן טבעי! הם לא יודעים מה מחכה להם בארץ,הם לא יודיעם איך "לאכול" את זה.הם עם שנודד במדבר,כל העמים שהם פגשו עד כה יצאו נגדם למלחמה (מצרים,עמלק,מדין,אמורי וכו')הם מפחדים.רז"ל אומרים שאדם שמפחד לצאת למלחמה-אסור לו לצאת,משום שהוא יכול לגרום לפּחַד אצל שאר החיילים וכך להביא חלילה למפלה.אי אפשר לנחול את הארץ אם יש פחד בעם.מצד שני,אסור שהרגשת האומץ והתעוזה תביא אותנו למקום של גאווה. הגאווה בסופו של דבר יכולה להביא למפלה ח"ו.התורה מזהירה אותנו:"אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם..כי ירֻשה לעֵשָו.."(דברים ב',ה')כשאין צורך להלחם-אין צורך להתגרות באויב.אותו דבר גם לגבי המלחמה בַּיֵצר.לפעמים צריך הרבה אומץ וכוח רצון על מנת לגבור על היצר.צריכים להיות נחושים בדעתנו לגבור עליו,לשפר את מעשינו ולחזור בתשובה,אבל מצד שני-לא להתגרות בו.לא להגיע למקומות מסוכנים(גם רוחנית) ולומר "אל דאגה,אני לא אפול" ומה אם כן תיפול חלילה?לא פשוט יותר לא להגיע למקומות האלה?לעשות מחסום?(כדוגמת סינון אינטרנט,שינה בשעות סבירות וכד')מצד שלישי-חז"ל אומרים: "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע"(מס' ברכות,ה',א')-לכאורה מהנאמר פה אפשר להבין שצריך כל הזמן להתגרות ביצר,לנסות להגיע לקצה גבול היכולת.אבל זה לא ככה.ההמשך הוא-"אם נצחוֹ-מוטב,ואם לאו-יעסוק בתורה..אם נצחוֹ-מוטב, ואם לאו- יקרא קריאת שמע..אם נצחוֹ-מוטב,ואם לאו-יזכור לו יום המיתה.."שלושת הדרכים הללו לגבור על היצר הן תמצית הפס':"לא תירָאום כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם"(דברים ג',כב') הקב"ה איתנו.דרך א'-התורה היא דיבור ה' איתנו,דרך ב'-בפרשת שמע:"ה' אלוקינו.."(ו',ד')-הוא האלוקים שלנו,הוא איתנו.ודרך ג'- "יזכור לו יום המיתה.."-ביום מיתתו של אדם הוא חוזר לבוראו, לקב"ה.כל זה צריך להיות במינון.מצד אחד לצאת במאבק עיקש מול האויב\היצר ומצד שני-לא להתגרות בו יותר מדי.בכל זאת-אנחנו רוצים שלום,לא?! שיהפוך לנו הקב"ה את החודש הזה לששון ולשמחה ולגאולה שלימה,ושבת שלום!