מעשה באדם...

שהיה לו דין ודברים עם חבירו, אך הוא חשש ללכת לדין תורה - פן יצא חייב בדין. מה עשה? ניגש לרב בצנעה ושאלו כך: לו יצויר שקורה כך וכך. מה הדין במקרה זה... עם מי הצדק... והרב השיב לו שעל פי הדין הצדק הוא עם צד x, ואותו יהודי הבין מדברי הרב שבמקרה שלו הצדק עימו - והוא פנה לחבירו והודיע לו שהוא מוכן ללכת איתו לדין תורה.

   חברו הסכים לפיתרון האיכותי הזה, הם קבעו תאריך והגיעו אל הרב ופרסו את הטענות, אך למרבה התדהמה, הרב פסק ההפך ממה שפסק לפני מספר ימים לאותו בעל דין שניגש אליו בצנעה, וחִייב אותו בדין.

  חרה אפו של אותו אדם, ושאל את הרב ברוב חוצפתו: היכן הצדק התורני? הרי לפני מספר ימים פסקת לי על אותו מקרה תשובה הפוכה - וזיכית את הטענות שלי. וכעת אתה מוציא אותי חייב בדין?

   השיב לו הרב: לפני מספר ימים לא באת לשמוע "דעת תורה" - אלא לברר "מה דעתי", בכדי לדעת אם כדאי לך לגשת לדין תורה. ומכיוון שכך, לא הייתה לי סיעתא דשמיא להגיע אל האמת - וטעיתי, סוף סוף אני רק בן אדם... אך כעת הגעתם אלי בכדי לדעת מה "דעת התורה" בעניין שלכם, וממילא נכנס לתמונה הפסוק "אלוקים ניצב בעדת אל" - שאלוקים עוזר לרב להגיע אל האמת, כדי שלא יצא מכשול מתחת ידו.

   המסר ברור: אין ספק שהרב הוא אדם וגם הוא יכול לטעות. אלא שבזמן שהרב מורה את ההוראה - יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת, ועל הזמן הזה נאמר "הנוטל עצה מרב - אינו נכשל".

   נ.ב.

   ועיין בסוגיית "עד זומם" שההלכה שם פוסקת שאם לאחר שנתבצע הדין ונהרג הנאשם- הוזם העד, לא עושים לו "כאשר זמם" ולא הורגים אותו, אף על פי שהתברר ששיקר. מדוע?

   מפני שהתורה מבטיחה לדיינים "שאלוקים ניצב בעדת אל", ולא שייך שיצא מכשול מתחת ידם. ואם בורא עולם "שנמצא במשפט" איפשר לדיננים להרשיע את הנאשם ולהורגו, ברור שמאחרי הצעד הזה יש הסכמה של אלוקים שהעונש הזה מגיע לאותו נאשם (מפני חשבון צדדי שיש לו עם הבורא) ובעצם העד זומם היה בסך הכל "שליח עקיף" לביצוע הפסק, וממילא לא חל עליו "כאשר זמם" (כסף משנה עדות כ' ב').

   הדברים הללו עמוקים ודקים - והם מלמדים אותנו שאת הרב והדיין מלווה סייעתא דשמיא מיוחדת שלא יכשל ולא יצא חלילה מכשון מתחת ידיו, אלא שפעמים ישנם חשבונות נסתרים שאינם מובנים לנו - שבגינם מכוונים את הרב משמים לפסוק פסק שלא בדיוק מסתדר לנו עם ההיגיון, כפי שראינו "בעד זומם".

   כשיודעים זאת, קל יותר לקיים את דברי הרב - גם אם הם אינם מובנים לנו. לא כך?