לעיתים קרובות התעלומות הגדולות ביותר הן דווקא הדברים שאנו מקבלים כמובנים מאליהם. מרבית האנשים לעולם אינם עוצרים לחשוב על העובדה שאנו משתמשים במתמטיקה בכדי לתאר את העולם ולהסבירו. למשל: כאשר על השולחן מונח תפוח ועוד תפוח, אנו מסיקים מיד ששני תפוחים נמצאים על השולחן. אבל מדוע שזה יהיה כך?
 
המוחלטות של המתמטיקה איננה מובנת מאליה, משום שהשאלה האם המתמטיקה היא המצאה (יצירתו של המוח האנושי) או תגלית (קיימת בלי תלות בנו) – עדיין לא הוכרעה לכאן או לכאן. רבים וטובים עסקו ועוסקים בשאלה זו, וכנראה עוד יעסקו בה רבות. התשובה המסתמנת בינתיים היא שכנראה שהיא גם וגם.
 
מרבית האנשים אינם עוצרים גם לחשוב מדוע איננו רואים את הקדוש-ברוך-הוא, למרות שהוא נמצא בכל מקום. השם הוא מציאותם האמיתית של כל הנמצאים (הנבראים) גם לאחר שנבראו. מדוע אפוא אין אנו רואים את הדבר היחידי שקיים באמת, ורואים היטב כל כך את כל היתר (שבעצם אינו אלא ביטוי של המציאות האלוקית החובקת כול)? מדוע אין אנו חשים וחווים אלוקות במגוון חושינו, כאשר חוויית האלוקות היא היסודית והכוללת את כל חוויותינו? מדוע אנו רואים וחשים תדמית (גשמית) של המציאות ולא את המציאות כפי שהיא?
 
שאלות עומק אלו נדונות בתורה ובמיוחד במשנת חסידות חב"ד. לימוד רציני בתורת חסידות חב"ד מאפשר ללומד להפריד בין התדמית לבין המציאות ומביא לחידוד וכוונון נכון של החושים, כך שחוויית האמת תתחזק ותהדוף את הפנטזיה.
 
אחת ההוראות האחרונות של הרבי מליובאוויטש אומרת: פקחו את העיניים! כלומר: להפסיק להיות עבדים לראייה הדמיונית ולהמציא מציאות בדיונית. אנו נמצאים בתקופה בה ניתן סוף סוף לשתף גם את מערך החושים הפיזיולוגי (ולא רק את עיני השכל) בראיית האמת הטהורה. לגלות את האמת האלוקית שבכל דבר, בכל מצב ובכל נברא וכך לראות כי העולם כולו מוכן לתגלית האמיתית הגדולה: התגלות האלוקות לעין כול.
 
הרבי ניסח את ודאותו זו במילים: 'העולם כבר מוכן". ולאו דווקא העולם העוסק במיסטיקה. בחמישים ששים השנים האחרונות, כאשר המדע זכה להישגים טכנולוגיים ותיאורטיים חסרי תקדים, כולל פיתוח כוח המחשוב, דווקא עתה מגיע גם הוא לתובנה הגדולה מכולם, כי הבנת היקום אינה אפשרית בשכל האנושי.
 
המדענים הגדולים באמת בשלים היום לקבל בברכה את מה שהרמב"ם מתאר כגאולת השכל: "ובאותו הזמן (בגאולה השלמה)... לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את השם בלבד".