"וישבתם על הארץ לבטח"(כה,יח) 'שבעון שמיטה ישראל גולין שנאמר "אז תרצה הארץ את שבתותיה.. והרצת את שבתותיה" ושבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמיטות שבטלו היו' (רש"י). לכאורה גלות בבל היתה על שחטאו בשלושת העברות 'מקדש ראשון מפני מה חרב?-מפני שלשה דברים שהיו בו ע"ז ג"ע ושפיכות דמים'(יומא ט,א)?- ואפשר שיש לחלק בין חורבן הבית שנחרב בשל 3 העברות לבין הגלות לחו"ל שהיתה על השמיטין. אולם מהגמ' בשבת(לג,א) לא משמע כך 'בעון שפיכות דמים ביהמ"ק חרב ושכינה מסתלקת מישראל..בעון גילוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלין אותן ובאים אחרים ויושבין במקומן' וכו' .ואמנם כאן נאמר על שפיכות דמים שביהמ"ק נחרב, אולם גם כאן הכוונה לגלות שנאמר בהמשך על ש"ד 'הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה' משמע גלות(אינכם יושבין בה) וההבדל מג"ע וע"ז ויובלות זה ששם גם האויבים יושבים במקומכם, כניראה משום שסתם לא היו רוצחים בגוים אבל כן היה בהם ג"ע וע"ז,ולכן כנגד רצח לא ניתן לאויב אבל כנגד ג"ע וע"ז כן ניתן לגוים לומר שאתם כמותם. ואפשר שהגלות באה על 3 העברות כשעון השמיטין אינו עיקר לגלות, שאמנם גורם גלות אלא שלא חטאו בו כ"ך בכדי שיגלו בגללו ולכן גלו על 3 העברות. אלא שכיון שגלו אז גם חל הדין שלא שמרו שמיטין ולכן ניקבע זמן הגלות ל70 שנה. שעל 3 העברות אין זמן מסויים שעליו לגלות ולכן הזמן ניקבע ע"פ אשמת השמיטין שלא שמרו. וניראה יותר מזה-שהנה 3 העברות הם שיא החטאים המושחתים ולכן יהרג ואל יעבור. שע"ז זה השיא של הטומאה והכפירה, ג"ע זה שיא התאות הרעות שבאדם וש"ד זה שיא הרשעות הרוע והאכזריות. ואמנם זה גם קשור ודומה קצת לג"ע שזה רוע באדם במידותיו, ולכן נילמד ג"ע מש"ד שיהרג ואל יעבור, אבל קצת שונים בנקודה של התאוה והאכזריות(שבלא תאוה). והנה להבדיל מאלו שהם שיא האיסורים והריחוק מקדושה, ישנה שמיטה שהיא שיא בקדושה, שהקדושה מגיעה עד הגשמי-ששובתים בקרקע כשבת קדושה, שהגשמי קדוש בא"י. שזה ההפך מאותם 3 עברות שבהם גולים מהארץ הקדושה בשל הדרדור הכ"ך גדול בגשמי. ולכן שני הסוגים, 3 העברות והשמיטה הם אותו שורש ,ולכן שניהם קשורים לגלות ,3 העברות מצד עשיית הרוע, והשמיטין מצד אי עשיית הטוב, ולכן על כל אלו גלו יחד. ואולי רמז שבקשר לשמיטה נאמר "ועשת את התבואה לשלש השנים" (כה,כא) שמהקדושה יזכו ל3 שנים כנגד קדושה של להיפך מ3 העברות. וזה מניסן בשישית עד ניסן בשמיני, שזה 2 חצאי שנים ושנה, שהג"ע וש"ד קשורים לרוע במידות האדם לחברו, ולכן נחשבים כאחד ולכן 2 חצאים של זמן שנה (שישי ושמיני) ושנת השמיטה כנגד ע"ז שהוא ניפרד, שהשמיטה מכריזה על שלטון ה' ולכן להיפך מע"ז (וניראה כרמז שעבדו ע"ז בשביל להתיר עריות, ולכן חצי של עריות שמזה מתחילים ועוברים לע"ז  ולבסוף אף רוצחים בשביל זה, כמו במעשה העגל שרצחו את חור). והנה בית שני נחרב על שנאת חינם שזה פרוד בבנ"י, וקשור לשמיטה שמאחדת את כולם, שהפירות שייכים לכולם כאחד כביכול, ולכן גם זה כנגד שמיטה וקשור לה, ורמז "ולא תונו איש את עמיתו .. וישבתם על הארץ לבטח" (כה, יז-יח) שזה אזהרה להונאת דברים(ובהמשכו שמיטה) וקשור לחורבן בית שני, שהוזהרו 'שלא יקניט איש את חברו' (רש"י) והקניטו במקרה של קמצא ובר קמצא ובעקבותיו החורבן. ואולי זהו שנאמר בגמ' 'אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצות וגמ"ח מפני מה חרב ' וכו' (יומא שם) שבכוונה הדגישו שעסקו בתורה וכו'  לא רק לומר שלא חטאו ב3 העברות אלא זה גם מחדד את התשובה 'מפני שהיתה בו שנאת חינם' שאילו היו רשעים אז היה פחות חמור בשל "ולא תונו איש את עמיתו" 'עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו' (ב"מ נט,א) ולא רשעים. אולם כיון 'שהיו עוסקים בתורה ובמצות וגמ"ח' היו בכלל 'עם שאתך בתורה ובמצות' ועברו בחומרה על שנאת חינם ולכן ניגזר חורבן. יהי רצון שיבנה במהרה בימנו.