כ אדר שני
שבת=פרשת פרה ה'תש"ג

הפטורה: ויהי דבר ה' גו' - דברתי ועשיתי.
אומרים אב הרחמים.
שיעורים:
חומש: צו, שביעי עם פירש"י.
תהלים: צז-קג.
תניא: ובזה יובן... (פרק כג).

רבינו הזקן סיפר: מהתורות שאמר מורי (הרב המגיד) לפני ביחידות, היתה תורה על הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", דהגם שהאש יורד מלמעלה באתערותא דלעילא [דהיינו, ללא עבודת האדם], מצוה להביא מן ההדיוט [=מלמטה, בידי אדם], כי באתערותא דלתתא [=עבודת האדם] אתרעותא דלעילא [=שלא בערך לעבודת האדם], כי רוח אייתי [=מביא] רוח ואמשיך [=וממשיך] רוח, רוח מלמטה אייתי רוח מלעילא, ואמשיך רוח מלעילא ולעילא. ומצות עשה להבעיר אש על המזבח, מזבח הוא "אדם כי יקריב מכם", וההקרבה עצמה אינה מספקת, וצריכים להבעיר אש על הקרבן אשר מכם, ואש זה - לא תכבה, שהיא מכבה את ה "לא".
את התורה הזאת אמר מורי לפני עשר פעמים - כדי לחקקה בעשר כחות נפשי - ויאמר לי, אתה תלמידי הנך נצרך להאש תמיד, לפי שעליך הוטל לכבות 'לא' (של המנגדים) גדול. אתה תכבה את ה'לא' והשי"ת יהפוך את ה'לא' ל'הן'.