"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" [שמות,כ"א,ט"ו]

"מכה אביו ואמו - אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה" [סנהדרין,פ"ד,ב]

האיסור לחבול בהורים חמור מאוד ועונשו מיתה, בעוד שחבלה באדם אחר הינה איסור לאו רגיל. משום כך, אף שהוצאת דם מאדם אחר לצורך רפואי מותרת, באביו ובאמו אין הדבר פשוט. ומסביר הר"ן ע"פ דברי הגמרא [סנהדרין פד,ב] שבאמת לצורך רפואי "נטו" היה מותר גם לאביו ואמו, אולם קיים החשש "שמא יטעה בהקזה ולא יכוון בווריד ויעשה חבורה שלא לצורך, והרי זו שגגת חנק", כלומר שמא הדקירה תתרחב מעבר לנדרש רפואית. משום כך, רב לא אִפְשר לבנו להוציא לו קוץ, ומר בריה דרבינא לא הרשה לבנו לפתוח לו כוויה [שם] שמא יגיעו לשגגת מיתה. ונפסקבשו"ע [יו"ד,רמ"א,ג]: "היה קוץ תחוב לאביו, לא יוציאנו, שמא יבא לעשות בו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם, או רופא, לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכווין לרפואה". ולפי זה אם הבן מומחה ואין חשש שיטעה, אין איסור.  ולדעת הרמ"א, אם אין מישהו אחר שיוכל להוציא דם להורים –מותר, כי זהו צורך רפואי ושלא לשם חבלה, וההורה דווקא חפץ בכך, שהרי ההקזה תועיל לו ותקל על סבלו. וסוברים הפוסקים שבכלל היתר זה מצב שההורה יחוש אי נעימות מטיפול של כאלה שאינם מהמשפחה, או שאינו סומך על אחרים אלא דווקא על בתו האחות, או שזו טרחה עבורו לצאת מהבית, כגון חולה סוכרת שצריך לדקרו כמה פעמים ביום בכדי לבדוק את רמת הסוכר בדם. ובטיפול שאין בו הוצאת דם כמו זריקה תוך שרירית, אין בעיה. בכל מקרה, כאשר מטפלים בהורים יש לשמור על כבודם ולנהוג בהם בצניעות הראויה.