לא מלמדים על המשחיתים הללו סניגוריא, קבעו חז"ל.

זה לא שלנו, זה לא מתאים לנו.

זה מכונה מעשה ארץ מצרים.

במצרים העבדות אל התאווה לא מאפשרת יצירה של חיים מלאי חיוניות.

התאווה כלואה בתוך התאווה. תאווה לשם תאווה.

אנחנו מתרחקים מזה מאד.

אנחנו רוצים חיים.

אבל לא רק ממעשה ארץ מצרים נתרחק, אלא גם מכל הגישה שדומה לו "כמעשה (כ"ף הדימיון) ארץ מצרים לא תעשו".

כל מעשי החול - אכילה, מערכות יחסים או #שיווק - כולם הם מוכנים כדי שנחיל עליהם קדושה, שיהיו לשם שמיים, שיעשו טוב בעולם.

אני מרגיש רתיעה מהאלימות, מהגסות ומהוולגריות שחדרו לעולם השיווק והמכירות.

מערכת שבנויה על בסיס נתינה הדדית ש"כל הבריות לווין זה מזה" התכסתה בביטויים לוחמניים.

אני מאמין במנהיגות, בנדיבות, בחברות שנרקמת בינינו ובין קהל היעד והלקוחות שלנו.

כשאהבת הזולת היא הבסיס לשיווק, אז אנחנו מתחברים לרצון האינסופי לשפע ולנתינה ואז זוכים לברכה "קדושים תהיו כי קדוש אני".

הקשבה של יועץ עסקי לפרשיות "אחרי-מות קדושים"