פרשת שמיני - פרשת המקדש

משה מעמיד את המשכן בימי המילואים שבע פעמים –

על שום מה?

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

 

 

סדר הקמת המשכן מתואר על ידי רבי יוסי בן חלפתא ב'סדר עולם רבה' (פרק ז) בסדר הזמנים: 'וידבר ה' אל משה לאמר, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד (שמות מ). התחילו שבעת ימי המלואים בכ"ג באדר, ובאחד בניסן שלמו. כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בקר ובקר ומקריב עליו קרבנות ומפרקו, ובשמיני העמידו ולא פרקו'.

המשכן הוקם שבע פעמים רצופות על ידי משה, וזאת, כשלמעשה הקמת המשכן צריכה להיעשות על ידי הלויים לאלפיהם, על ידי משפחות גרשון קהת ומררי. הדבר צריך הסבר למה הוטלה המשימה על משה לבדו שיקים את המשכן?

דומה, ששלשה לקחים הננו למדים מעובדה זו:

האחד: המשכן צריך לקום על יסוד טהור ומוצק. ייסוד המשכן והקמתו להשראת שכינה בישראל, צריכים להתחיל בטהרה שאין למעלה הימנה, שאם לא כן לא יעמוד, ולכן דווקא משה איש האלוקים הוא המקימו, זאת, ללא עזרתם של אחרים, שיתכן, שאין דרגתם תואמת הקמת משכן לשכינה ואולי יפגמו בבנינו על טהרת הקודש.

השני: השראת שכינה על עצים ואבנים – אינה מתנת חנם, וצריך מאמץ עליון להורדת השכינה ארצה. צריך כוחות מיוחדים להבקעת חומות הברזל ומחיצות הטומאה החוצצות בין ישראל ואביהם שבשמים.

ראה מה שמובא בפסיקתא רבתי (ה): 'אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם הייתה השכינה בתחתונים… חטא אדם הראשון נסתלקה השכינה לרקיע הראשון, עמד קין והרג לאחיו נסתלקה לרקיע השני, עמד דור אנוש וחטאו… ונסתלקה לרקיע השלישי, עמדו דור המבול וחטאו… ונסתלקה לרקיע הרביעי, עמדו דור הפלגה ונסתלקה השכינה לרקיע החמישי, עמדו הסדומיים ונסתלקה לששי… באו פלשתים וחטאו… ונסתלקה לשביעי. בא אברהם וסיגל מעשים טובים וירדה השכינה מן הרקיע השביעי לששי. בא יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח וירדה מן הששי לחמישי. בא יעקב ונטע אהלים לתורה… וירדה השכינה מחמישי לרביעי, בא לוי והורידה מרביעי לשלישי, בא קהת והורידה משלישי לשני, בא עמרם והורידה לראשון, אשריהם הצדיקים שהם משכינים השכינה בארץ… בא משה והורידה למטה כמה שכתב: ויכס הענן את האהל וכבוד ה' מלא את המשכן'.

כדי שתרד שכינה מרקיע לרקיע משבעת הרקיעים צריך גדולי עולם. אך כדי להוריד את השכינה מן הרקיע התחתון - רקיע שמימי רוחני, אל עולם החומר, אל עולם הארציות, עולם של יצר ורשעה, צריך כוחות כפולים ומכופלים, זאת, כדי שתשרה שכינה על עצים ואבנים, ובתוך עם אשר קם זה עתה מריקוד סביב העגל - ככתוב: 'השוכן אתם בתוך טומאותם'. לפיכך צריך הכנות רבות ו'הכשרת קרקע' מרובה. נמצא, שכשם שיגעו האבות להוריד שכינה לעולם, בכך שעמדו בכל הנסיונות האפשריים – כל אחד על פי דרכו – כך משה  צריך לעמול ולהתייגע במאמץ עליון כדי להוריד שכינה מעולם הקדושה לעולם החומר.

השלישי: שמא יבוא ויאמר אדם: אין המקדש נבנה אלא על ידי כלל ישראל, ואם חסר חלק מן העם, כגון, שחלק מן העם נותר בגלות, או שמא לבם של ישראל רחוק מן המקדש – אין מקימים מקדש! באה התורה ללמדך 'גלוי לכל העמים' כי אפילו איש אחד בישראל מקים מקדש.

וראה שמות רבה (לג, ח): ויקחו לי תרומה: בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לפניו: רבש"ע! יכולין הם ישראל לעשותו?!  א"ל הקב"ה: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנא' (שמות כה) מאת כל איש אשר ידבנו לבו'.

הנה, בגמר המלאכה קיבל משה את התשובה לשאלה ששאל בראשיתה: אפילו יהיה זה איש אחד בישראל – יעמוד על רגליו ויקים משכן, ובזכותו – בזכותו בלבד - תשרה שכינה בישראל! ואפילו יפורק המשכן שבע פעמים, ואפילו יחרב הבית, אל יתייאש! יעמוד ויקימנו מחדש! והוא בלבד! כי 'שבע יפול צדיק - וקם!'

 

שבת שלום