"ושמרתם את משמרת ה׳" [ח, לה]. כל אחד הוא ככהן בשעת עבודה!
31/3/2021
"ושמרתם את משמרת ה׳" [ח, לה]. כל אחד הוא ככהן בשעת עבודה! דבר תורה
אהרן ובניו נצסוו ציווי תמוה, לכאורה: "ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים, ושמרתם את משמרת ה׳ ולא תמותו". והרי האדם רק אדם הוא, חייב הוא לאכול, לישון, אף להיפנות. היעלה על הדעת שאהרן ובניו שהו שבעה ימים לילה ויום פתח אוהל מועד? וודאי שלא, חציו השני של הפסוק מפרש את חלקו הראשון: "ושמרתם את משמרת ה׳", היינו כל עוד יש לכם עבודת קודש ועומדים אתם על משמרתכם, רתוקים אתם למקומכם. משהסתיימה העבודה וכלתה המשמרת, רשאים אתם לילך לבתיכם. וזהו שפירש רבינו הרמב״ן זצ״ל: "עניין הפסוק הזה, שלא יצאו מפתח אוהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה המוסלת עליהם באותה עת. והיא מצווה הנוהגת לדורות, שלא יניח כהן עבודה וייצא, וחייבין עליה מיתה. והוא שאמר בכהן גדול: ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלוקיו - אימתי היציאה מחללת, הווי אומר בשעת עבודה".
לכאורה, אין כתוב זה מדבר אלא בכהנים, בשעת עבודתם בבית המקדש. ואף מבינים אנו ציווי זה ועונשו החרוץ והנורא: חייל העומד במסדר, מתוח ודרוך, כשהמלך סוקר את השורות - ולפתע יוצא הוא לשוחח עם חברו או לסדר את ענייניו, וודאי ייענש בכל חומר הדין!
אבל התורה נצחית היא, ומכוונת דבריה לכל אדם ובכל עת. ואכן, גם ציווי זה מופנה אלינו, תובע מאיתנו, דורש ומתריע! הכיצד? הלא אין אנו כהנים, ובית המקדש חרב בעוונותינו ועדיין לא נבנה, ולא חודשה בו העבודה! אכן כן, אבל כבר נמשל בית הכנסת לבית מקדש מעס, והתפילות במקום קרבן הן. ואלו דברי רבינו יעקב בעל הסורים זצ״ל: "התפילה היא במקום קרבן, שנאמר ונשלמה פרים שפתינו... ולפיכך צריך להיזהר שתהא דוגמת הקרבן, בכוונה, ולא יערב בה מחשבה אחרת - כמו שמחשבה פוסלת בקדשים. ומעומד - כמו עבודת הקרבנות, דכתיב "לעמוד לשרת". והשוואת רגליים - ככהנים בשעת עבודה. וקביעות מקום לתפילה - כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיסתו ומתן דמיו. ושלא יחצוץ דבר בינו לבין הקיר, ובינו לקרקע - דוגמת הקרבן, שחציצה פוסלת בינו לבין הכלי ובינו לרצפה. וודאי שיהיו לו מלבושים נאים לתפילה, כגון בגדי הכהונה. ואחרי שיעשה דוגמת הקרבן - יעלה לריח ניחוח למקום שהקרבן עולה, והמלאך עושה אותו כתר לקונו."
מעתה, כמה יחרד הלב לראות מתפללים בתפילתם - ככהנים בעבודתם - ולפני סיום התפילה כבר מקפלים הם סליתות, חופזים ונוסשים את בית האלוקים, בית מקדש מעס, ועוברים חלילה על בחינת "מן המקדש לא יצא - ולא יחלל את מקדש אלקיו"! או - גרוע מזה - משוחחים בעת התפילה, תוך הסחת דעת מקדושת המקום ורוממות המעמד, בחינת השראת השכינה בבית ה׳ ובקרב העדה! כמה יש להיזהר בכבוד המקום, תרתי משמע, והתקיים בנו "כי מכבדי אכבד"! (מעיין השבוע).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
