ית / תורה / בשלח

לא להרפות מקיום הציווי (פרשת בשלח)

בסוף הפרשה הקודמת מסופר אודות מכת בכורות ויציאתם של בני ישראל מארץ מצרים.

בפרשתנו מסופר על התקדמותם של בני ישראל לכיוון המדבר, חנייתם על שפת ים סוף, רדיפת מצרים אחרי בני ישראל, קריעת ים סוף, שירת הים, נסיעתם של בני ישראל מים-סוף, תלונות בני ישראל, שמירת שבת ומלחמת עמלק.

בקשר לנסיעתם של בני ישראל מים סוף והלאה מתארת לנו התורה: "ויסע משה", מפרש רש"י: שמשה רבינו הכריח את בני ישראל להתנתק מים סוף ולהמשיך במסעם לעבר הר סיני כדי לקבל את התורה.

עוד ביזה

בני ישראל לא רצו לעזוב את ים סוף, והסיבה לכך, מסביר רש"י: כי המצרים שיצאו לרדוף אחרי בני ישראל עיטרו את מרכבותיהם בתכשיטי זהב, כסף ואבנים טובות ואחרי שהים כיסה את המצריים והרגם ופלטם ליבשה, בני-ישראל מצאו את אותם התכשיטים ואספום.

בני ישראל היה עסוקים כל כך בביזה ולא רצו לעזוב את ים סוף. אפילו בקול משה שאמר להם לעזוב את הרכוש, לא רצו בני ישראל לשמוע. עד אשר נאלץ משה להכריח אותם לעזוב את הביזה ולהתקדם לכיוון הר סיני כדי לקבל את התורה.

התנהגותם של בני ישראל מפליאה, כי כאשר יצאו בני ישראל ממצרים היה בידם רכוש רב שאותו הם קיבלו מהמצרים. כפי שמסופר בגמרא: שלכל אחד מבני ישראל "היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים".

מתבלבלים בדרך למטרה?

נשאלת השאלה, אם כן מדוע בני ישראל אספו שוב עוד ועוד מכספם וזהבם של מצרים לאחר קריעת ים סוף? ובכלל איך יתכן שלאחר שבני ישראל ראו את ההתגלות של ה' על ים סוף בנסים גדולים הם התעסקו בביזה חומרית של כסף וזהב? ובפרט בני ישראל שידעו כבר שמטרת יציאתם ממצרים היא להגיע להר סיני-למתן תורה, היתכן שהם התמהמהו בגלל כסף וזהב?

אלא שהתנהגות זו של בני ישראל לא נבעה מתוך להיטות אחר כסף וזהב, אלא דווקא מתוך להיטות לקיים את ציווי ה'.

הכיצד? בטרם יציאתם ממצרים נצטוו בני ישראל לקחת מהמצרים כלי כסף וכלי זהב כנאמר: "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב", כדי להגיע לקיום ההוראה "ונצלתם את מצרים".

ואכן ביציאת מצרים קיימו בני ישראל את ציווי ה' ולקחו מהמצרים הרבה כסף וזהב עד שהם רוקנו את מצרים מרכושה, כך בכל מקרה הם חשבו. והנה אחרי קריעת ים סוף גילו בני ישראל כי למצרים עדיין נשאר עוד הרבה כסף וזהב, מה שאומר שהם לא קיימו בשלמות את רצון ה' ולכן הם היו כל כך נלהבים לקיים את מצוות ה' "ונצלתם את מצרים" ולכן הם החלו לאסוף שוב את שאר הכסף והזהב מבלי להתחשב בצורך להתקדם להר סיני או מה הם יעשו עם הכסף והזהב במדבר. וזאת בכדי לקיים את רצונו של ה' בשלמות. ולכן היה לבני ישראל קשה לעזוב את ביזת הים מכיוון שהם ראו בכך קיום מצווה.

לקיים את רצון ה'

אם כן מובן שבני ישראל לא היו להוטים כלל אחר הכסף והזהב כי לא היה חסר להם מאומה, אלא כל עניין אסיפתם היה כדי לקיים את רצון ה' בשלמות.

את הסיבה לכך שבני ישראל נצטוו לרוקן את מצרים, מסבירה הגמרא: כדי שאברהם אבינו לא יבוא בתלונה על מה שאמר לו ה' בברית בין הבתרים ויאמר: "ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם" ולכן בני ישראל קיבלו את הציווי לצאת ברכוש גדול (מעין משכורת על עבודתם).

ואת זה בני ישראל עשו דווקא משום שהם ראו את התגלות ה' בקריעת ים סוף, ולכן התעורר בהם החשק לקיים את רצון ה' בשלמות ומפני כך הם עסקו באיסוף הרב של שאר הכסף והזהב עד אשר נאלץ משה להסיעם משם בעל כורחם