"ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'” (שמות לה,כב). 'ר"י בר פזי בשם רבי: הן נקרא ולא נבעת. לטובה "כל נדיב לב", לרעה "ויתפרקו כל העם" וגומר. לטובה "ויוצא משה את העם", לרעה "ותקרבון אלי כלכם". לטובה "אז ישיר משה ובני ישראל", לרעה "ותשא כל העדה" וגו' ... א"ר אבא בר אחא: אין את יכול לעמוד על אופי' של אומה זו, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין. תנא ריב"ח הדא מתניתא: (שמות כה) "ועשית כפורת זהב טהור", יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל' (יר' שקלים א,א). ריב"פ מביא בשם רבי שבנ"י נמשכים אחר הרעה ונמשכים אחר הטובה, כאילו זה אותו דבר, ואף נמשכים לרעה בצורה חמורה יותר, שזה גורם לבעתה ידיעת הדבר הזה. וכן אומר ראב"א על מעשה העגל ותרומת המשכן, רק שאומר זאת בלי פס' אלא באמירה עקרונית (וכן לא מביא את שאר הדוגמאות). בהמשך מביא ריב"ח את הברייתא שזהב הכפורת מכפר על מעשה העגל. נראה שזה בא כדי להוסיף (מעבר לעניין עצמו) שכמו שראב"א מפרט יותר את דברי ריב"פ, כך גם הברייתא מפרטת יותר, שאמנם בנ"י נמשכים אחר הרעה, אבל כשנמשכים אחר הטובה מתקנים בזה את הרעה. לכן זה דומה ריצתם לעגל וריצתם למשכן, לא בגלל שהם מבולבלים ומוזרים, אלא הם חוזרים בתשובה ורוצים לתקן את מעשיהם, ולכן עושים כמו שעשו כשחטאו כדי לכפר. זהו שמובא במדרש: 'ד"א "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל". הה"ד (הושע יד, ה): "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה", מה כתיב למעלה? "הביאו בני ישראל נדבה לה'", ואח"כ "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל". אלא כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה (שמות לב, י): "ועתה הניחה לי" וגו', אמר לו: בדוק אותן שיעשו את המשכן. מה כתיב באותו קלקלה (שם, ב) "פרקו נזמי הזהב", ומה הביאו? נזמים. וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה, ומה כתיב "כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם טַבַּעַת וְכוּמָז", בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם. ורוח הקדש צווחת על ידי הושע (הושע ב, א): "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי". אמר משה לפני הקב"ה: כתבת (שמות כא, לז): "כי יִגְנֹב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור", הרי הביאו חמשה: חח ונזם טבעת עגיל וכומז' (שמו"ר מח,ו). כמו כן מובא במדרש: '"ויבאו האנשים על הנשים”. מה בא ללמדנו? לפי שנאמר "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי" (שמות לב ב), אמרו ישראל: במה יתכפר עון פריקת נזמי הזהב מנשותינו בנינו ובנותינו, אשר הערמנום מתכשיטיהן לעשות אלהי זהב? אלא כיון שהקהילן משה להביא כסף וזהב למלאכת המשכן, הביאו כל אחד ואחד מביתו ומכיסו, שנאמר "ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את תרומת ה׳" (פסוק כא), ואחרי כן חזרו גם על תכשיטיהן נשיהם בניהם ובנותיהם ליטול בהם בזרוע, שנאמר "ויבאו האנשים על הנשים ... הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה׳”, כדי שתבוא פריקה זו ותכפר על פרקו נזמי הזהב של עגל, לכך נאמר "ויבאו האנשים על הנשים”' (לקח טוב, על הפס'). הרי שמה שנאמר כאן זה עשיה כדי לכפר על מעשה העגל. לכן נראה שמודגש בפס' כאן שמדבר על הבאת הזהב "כל נדיב לב" (מעבר לכך שראוי כאן להאמר בשל שכאן זהו התחלת פירוט הדברים שהביאו לעשיית המשכן. וכן הזהב יקר, ולכן ראוי לציין כאן שמי שהביאו הוא נדיב לב), שהזהב ניתן עם חזרה בתשובה כדי לכפר על העגל, ולכן נרמז כאן בנתינת הזהב על נתינת הלב – לחזרה בתשובה שלמה לה'. לכן גם נאמר "וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'", שמניף לה' להיפך מהעגל, שהעגל הוא ע"ז גשמית גסה ונמוכה, וכאן האדם הפנה כלפי מעלה (הנפה הכוונה הרמה) לה'. המדרש מביא שהביאו חמשה סוגים של כלי זהב, אולם בפס' לא נאמר אלא ארבעה – שלא מופיע עגיל בפס'? אולי חז"ל פרשו את "חח" בעיקרון כרש"י שפירש שזה 'צמיד', אולם במדרש לקח טוב נאמר שזה 'עגיל', שכנראה חח היה שם של שניהם, לכן כיון שלא נאמר עגיל או צמיד, אלא חח שמתפרש לשניהם (והוא לא השם הרגיל והפשוט שלהם), הבינו חז"ל שבאה התורה ללמד שהביאו את שני אלו (ואמרו עגיל בנפרד מ"חח" שאותו השאירו בשם זה, כיון שעיקר שם חח נקרא על צמיד לשיטתם). או שנאמר "כל כלי זהב" שבא לרבות עוד תכשיט, ולכן ריבו עגיל כיון שנאמר במלחמת מדיין "אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז" (במדבר לא,נ), שטבעת עגיל וכומז נאמרו יחד – עם וו החיבור, כך שסימן שהיו קשורים זה לזה (אולי אופנה וכדו'), לכן כאן שנאמר שהביאו טבעת וכומז ועוד משהו, אז ריבו עגיל. או שלמדו שבכוונה לא נאמר כאן עגיל אלא רק נרמז ב"כל כלי זהב", כיון שיש בעגיל אותיות 'עגל', ולכן התורה לא אמרה אותו במפורש, כדי ללמד שכאן יש תיקון של מחיית זכר חטא העגל, ולכן לא מופיע דבר שמזכיר את העגל. או שכיון שבעגל נאמר שהביאו את העגילים ("את נזמי הזהב אשר באזניהם". שמות לב,ג) אז ברור שבמשכן שזה כתיקון לזה הביאו גם עגילים, ולכן זה נלמד בריבוי של "כל כלי זהב". או שעגילים הם התכשיט המרובה ביותר, כיון שאינו נופל ונאבד בקלות וכלל לא מפריע לאדם, כמו שלכן כיום יש שעושים עגילים אפילו לתינוקות (ולא עושים תכשיטים אחרים), ולכן למדו בריבוי שהכוונה לכלים המצויים ביותר, ולכן אמרו עגיל. או שנזם הכוונה לתכשיט שבאף, אבל לפעמים זה גם מתכוון לעגילים כמו הנזמים שבעגל, ולכן זה נרמז בריבוי לרבות את שני סוגי הנזמים. (או שמה שנאמר עגיל זה לאו דווקא עגיל, אלא באו לבטא שהיה עוד תכשיט כנגד "וכל כלי זהב", ולכן הביאו כעין השלמה מ"טבעת" והלאה כמו שנאמר בבמדבר).