"ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו. ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה וידבר משה אלהם. ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום את כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני. ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה. ובבא משה לפני ה' לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה. וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו" (שמות לד,כט-לה). ראה הסבר בהרחבה על עניין קירון הפנים והמסווה ב'הגלות והגאולה' – 'קירון פני משה והמסווה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א. שמסביר (בין השאר) שמשה השתמש בקרני ההוד רק בהקשר לקודש, ולא לחול שאז שם את המסווה. כשלימד את בנ"י תורה הראה להם את פניו עם קרני ההוד, כדי לשמחם ולעורר בקרבם את הרצון לראותו, שבכך יש תועלת לחיבור של בנ"י עם התורה שזה 'השאיר בהם את הרושם שהתורה היא דבר מאיר ומקרין, ממלא בשמחה ואושר'. אולי אפשר להוסיף שיש בזה גם עניין השפעה בכך שהם מצד אחד נהנים מהאור הזה, אבל מצד שני הוא גם מרתיע אותם בשל הקדושה החזקה שיוצאת ממנו, שזה בעצם גורם להם להרגיש את מעלת הקדושה, ובכך להיות עובדי ה' ברמה הכי גבוה, של עבודת ה' מתוך יראת הרוממות. בנוסף זה גם חשוב כדי שלא יחשוב מישהו שאולי משה לא ממש מעביר את התורה כראוי כמו שה' ציווהו (מעין טענת קורח ועדתו), לכן האור הזה מגלה להם שמשה מחובר לגמרי עם השכינה, עד שאפילו גופו מראה זאת, שמאיר עורו, ולכן ודאי שכל דבריו אמת ומדוייקים לגמרי כדברי ה' אליו. אולי יש בזה גם מסר אליהם שמזכיר להם את מהותנו, שיצאנו ממצרים כדי להיות עבדי ה', שלכן עכשיו משה קרן עור פניו בעקבות מתן תורה, שעכשיו זה כהמשך למה שהתגלה כשנולד שגם אז היה אור: '(שמות ב, ב) "ותרא אותו כי טוב הוא" תניא … רבי נחמיה אומר: הגון לנביאות ... וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור. כתיב הכא "ותרא אותו כי טוב הוא", וכתיב התם (בראשית א, ד) "וירא אלקים את האור כי טוב”' (סוטה יב,א). שהאור שהיה אז הוא אותו האור של קירון פניו, עד שנלקח לפרעה שאז נלקח ממנו האור הזה, עד שעמד בהר סיני ואז הוחזר לו (זוהר ח"א לא,ב). שכך משמע גם מחיבור דעת ר"נ שראו שהוא ראוי לנבואה, ודעת חכמים שהתמלא הבית אור, שהאור זה בעצם מעלת משה רבנו בנבואה של חיבור שלם עם השכינה, כמו שהתגלה בקירון פניו, שכשנולד היה זה האור כמו בקירון פניו. כשבנ"י ראו את משה עם קרני האור, זה התחבר אצלם למה שהיה כשנולד, שבמהותו הוא מיועד להבאת התורה, שהיא מתקנת את כל העולם, שלכן זה נרמז באור שבתחילת מעשה בראשית, ולכן זה קשור גם לגאולתם ממצרים, שזה כתיקון עולם להם, וזה כדי שיקבלו את התורה ויתקנו איתה את כל העולם כולו. שזהו שבאור שנולד הוכח להם שהוא הגואל: '… אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך' וכו' (סוטה יב,ב-יג,א), שהאור מראה על קשר לקדושה, שזה מהות יציאתם, יציאה מטומאת מצרים לעבדות ה' בקדושה (ולכן גם אור כרמז על חירות, להיפך מגלותם שזה כחושך בעינים), שזהו שהלשון הרביעית בלשונות הגאולה היא "ולקחתי" שזה מתן תורה, שזה חלק מתהליך הגאולה עצמה. לכן כשראו את האור של משה זה הזכיר להם שנגאלו ע"י ה' כדי לעובדו, ושיש בזה תיקון אור גדול בעולם. נראה שזה רמוז בכך שבמסוה לא ראו את האור, ובא"ת ב"ש מסוה=יחפצ, שמרמז אותיות 'חי-צף', שהאור הזה היה אצל משה כשנולד, שאז נעשה כ'חי' גמור (להבדיל מהזמן שבבטן), ואף שמרוהו משמים שישאר בחיים שלא יהרג ע”י המצרים [וכן נולד פג, ולכן זה נס שנשאר בחיים], וזהו שהיה בו האור כשחי עד ש'צף' ביאור שאז לקחה אותו בת פרעה והאור הפסיק, ועכשיו חזר האור כהמשך לשם. גם נראה שזה אותיות 'חפץ-י', שכשבנ"י ראו את האור הטוב שקרנו פניו מהקשר לתורה, ושמשה מכסהו כדי שלא ישומש לחול כיון שזה שייך לקודש, זה גרם לבנ"י לרצות להתחבר לתורה ולקדושה כמותו, כמו שהוא הביא את התורה עם הלוחות, שבהם עשרת הדברות (שבהם כל התורה גנוזה), ולכן זהו שגורם להם שיהיו חפצים להתחבר לתורה שבעשרת הדברות. נראה גם שיש בזה חשיבות לרמז שבתורה מתקנים את כל העולם, שזהו כנאמר לאחר חטא עץ הדעת: "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם” (בראשית ג,כא), ודרש ר”מ כרמז לאור: 'בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור' וכו' (ב”ר כ,יב), כרמז שהתיקון לחטא עץ הדעת נעשה ע”י התורה שהיא אור: “כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג), שלכן נתן להם כתנת עור להלבישם כדי שלא יתבזו, ושלא ימשכו אחר תאוותיהם הבהמיות שהחלו עכשיו (שלכן מתביישים עכשיו בעירומם בשל התאוות שמרגישים), שזהו כתיקון עכשיו לנעשה בחטאם, ברמז לאור תורה שמתקן. בא משה שקשור לתיקון העולם ע"י התורה, ומגלה זאת במציאותו – שבעורו (כנגד כתנת העור) מתגלה אור. גם האור מאיר בעיניים, שבנ"י רואים בעיניהם את האור הזה (כמו שנאמר בפס' שראו את האור), שזה כתיקון העולם ע"י התורה מחטא עץ הדעת, שבו נאמר "ותפקחנה עיני שניהם" וגו' (בראשית ג,ז).