ב"ה

                האם אנו מתוקים או מלוחים/מרירים?                                    ההמאמר מוקדש להצלחת חיילי צה"ל בביבשה, באויר ובים,                                             שהשם ייתן את אויבנו נגפים לפניהם – אמן!)

בשביל להגיע לעניינים שנדון בפרשת השבוע
נחזור אחורה  ונבחן מספר פסוקים מהפרשה הקודמת, פרשת "לך לך" :
כאמור, אברם היה דודו של לוט.

פרק יג', פסוק ז':
"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ:"
פסוק ח':

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים" אֲנָחְנוּ:
פסוק ט':
"הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:"
הבה ניפרד כידידים:
לוט השתרך אחרי אברם כיוון שהבין שהאלוקים מלווה אותו בברכתו.
אך כאשר לוט ניסה להשתלט גם על שטחי המרעה של אברם, העניין כבר הפך למוגזם:
ביקש אברם להשיל מעליו את לוט:   
פרשת השבוע: "וירא" הפרשה הרביעית בחומש "בראשית" ובתורה.

פרק יח' פסוק א':  

"וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:"
רש"י: "וַיֵּרָא"-התגלה אליו, בא לבקר את החולה, (שכן היום השלישי אחרי המילה הכאב בשיאו)
ממשיך רש"י: "כְּחֹם הַיּוֹם"-הוציא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים. (שרב שלא לאפשר לאף נפש חיה להסתובב בחוץ ולחסוך מאברהם המחלים את טרחת האירוח)
כשהשם מבקר את החולה רצונו ללמד עד כמה מצוות ביקור חולים יקרה בעיניו.
פסוק ב':

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:"
כיוון שהקב"ה ראה שאברהם מצטער על כך שאין לו אורחים, שלח לו שלושה "אנשים"
"נִצָּבִים עָלָיו"-אורחים שלפתע נצבים עליו אברהם לא היה צריך לרדוף אחריהם, הם הופיעו לפתע פתאום מעליו.

אחים יקרים! הקב"ה תמיד מופיע בזמן הנכון ובאופן הנכון. על זה נאמר "ישועת השם כהרף עין"
ואף בלהט וויכוח שנערך בין ישעיהו הנביא שאמר לחזקיה המלך "מאוחר מידי-כבר נגזר עליך למות" ענה לו חזקיה: כך מקובלני מבית אבי אבא (הכוונה לדוד המלך, סבא של חזקיה):
"אפילו חרב חדה מונחת סביב צווארו ימנע עצמו ממידת הרחמים" ובמילים פשוטות:
הכל יכול לקרות בכל עת ובכל מצב. אם כן אסור לאדם להתייאש. זאת בדיוק ההגדרה של נס, מלשון מתנוסס מעל המציאות. הבה נשוחח על ניסים: המציאות הינה מחרוזת של ניסים
די לנו להתבונן בהיסטוריה של עם ישאל כדי להבין עובדה פשוטה זאת.. 
ובאותו העניין:

בבית המדרש נשאלה שאלה על פלא בטבע: "למה מי הכנרת מתוקים ואולם מי ים המלח מלוחים עפ"י
ששניהם ניזונים מנהר הירדן?" מעניין..  מלמד על שתי הנהגות באדם,
אדם שמקבל אך גם נותן ומעניק כמו הכנרת שמקבלת אך במקביל נותנת ומעניקה חיים (מים מתוקים) לבתי ישראל גם נותן משלו  ומעניק מים ומחייה לבתי ישראל (אמנם כיום פחות מסתמכים על זה)  לעומתה:  ים המלח שידוע גם בשם "ים המוות" רק לוקח ולא נותן, שומר הכול אך ורק לעצמו ולכן הוא גם הנמוך והשפל ביותר בעולם וסופו שהוא הולך ומצטמק עד  העלמתו, כיוון שמי רק לוקח לא מצליח לחיות! לכן פרויקט "תעלת הימים" שבאה להציל את מפלסו תקוע שגם זה מוזר.. המחשבה האלוקית היא לשמור על המשל לדורי דורות כתזכורת למעשיהם של אנשי סדום והנהגותיהם הרעות
שידעו רק לקחת אך מעולם לא נתנו. 
אברהם אבינו הוא הכנרת ואילו לוט הוא ים המלח. ולכן לוט העדיף את סדום/ים המלח!
אברם נתן ונתן.. לעומתו, לוט לקח..לקח.. ולקח ....

אחים יקרים! שיעור זה שסיכמנו שהוא לדורי דורות מלמד על נתינה, על הענקה ושום פנים לא לשמור את הטוב אצלנו קרוב לחזה אלא להפיצו...ואנחנו? מה אנחנו? חכמי ישראל לדורותיהם גילו לנו שתכלית בריאת האדם היא לתת...   
אי לכך נחזור לשאלת כותרת מאמר זה: האם אנו מתוקים או שמא מלוחים/מרירים? אם אנו מרירים ורוצים להכניס קצת מתיקות לחיים נעסוק קצת בנתינה. עד כאן...
שבת שלום (עם קצת מתיקות...)