משיח - דווקא בשר-ודם

שאלה זו נוגעת לכאורה, להבנת הסיבה לבריאת האדם ותפקידו של עם-ישראל בעולם, ובעצם לסוד הבריאה כולה.

רבי שניאור זלמן מליאדי, מבאר בספרו - ה'תניא' את מטרת הבריאה, שהיא מילוי 'תאוותו' ורצונו של הקדוש-ברוך-הוא, שרוצה שיהיה עולם פיזי, תחתון וחומרי, ושדווקא עולם זה יהיה 'דירה' לו יתברך. 'דירה' שבה יאיר ויתגלה במלוא העוצמה שלו, כמו – ואף יותר – מהעולמות העליונים שם אין כיסוי לאמת.

ובשפה שלנו: 'בא לו' שיהיה עולם שמסתיר על האמת, עולם שנראה כמלא רוע, ובאותו עולם יהיו 'נבראים' שיצטרכו להתמודד עם הגבלותיו, ומתוך המגבלות הללו יגלו את האמת האבסולוטית, אשר כתוצאה מזה יהיה העולם 'דירה' - מקום בו יראו במוחש את הבורא בעצמו, כמו בעולמות העליונים-רוחניים, ואף בעוצמה חזקה יותר.

הדבר מוזכר לראשונה ב'מדרש': "נתאווה הקדוש ברוך-הוא להיות לו דירה בתחתונים". תאוותו היא, שבעולם השקרי ש'טוען' - "אני בראתי את עצמי", ו"אין אלוקים" חס-ושלום, תתגלה האמת המוחלטת שיש בעל הבית שברא את כל המציאות הקיימת.

היהודי – חיבור העולמות

אולם, כדי לגלות בתוך מציאות פיזית-חומרית את הרובד הרוחני - האמת האלוקית, זקוקים למשהו שלישי המורכב משניהם יחד. דבר הכולל בתוכו מציאות אלוקית-רוחנית ויחד עם זאת הוא חי ונמצא בעולם הפיזי על מגבלותיו.

ומעלה זו ישנה אצל היהודי, שיש בו מיזוג בין הרובד הרוחני-אלוקי - הנשמה שבו, לבין המציאות הארצית - הגוף שלו, ולכן דווקא הוא יכול לחבר את האור האלוקי האין-סופי עם המציאות הפיזית המוגבלת.

אלא שחיבור זה, מתבטא ובא בפועל יותר אצל אלו שהישות הרוחנית שבהם גוברת על ישותם הגשמית עד שנראית כלפי חוץ. צדיקים אלו, ונשיאי ישראל שבכל הדורות, למרות היותם בשר ודם, הם בטלים לבורא יתברך בגלוי, ובזאת מגלים את מציאותו בעולם לעין-כל.

אדם ולא מלאך

זוהי בעצם הסיבה שהגואל הוא אדם, בשר ודם, ולא מלאך או ישות רוחנית כלשהי. המשיח, הוא אדם, בשר ודם, המשלב בתוכו את שיא האלקות - נשמה גבוהה ביותר. יחד עם היותו שלימות המין האנושי, החי דווקא בעולמנו הגשמי, הוא בטל באופן מוחלט לקדוש-ברוך-הוא. דווקא אדם זה יכול לבצע את התפקיד הנעלה ומטרת הכל - החיבור בין הרבדים השונים כל כך, והורדת השכינה למציאות הגשמית באופן מושלם.

אותו אדם, המשיח, ינהיג את העם גם במובן הפשוט של המילה. הוא יהיה המלך של עם ישראל והעולם כולו, וראש מערכת השלטון - הסנהדרין. וכמו שכותב הרמב"ם "המלך המשיח . . יכוף כל ישראל לילך בה (בדרך התורה) ולחזק בדקה . . וילחם מלחמות ה'". הוא יבנה את בית המקדש, יקבץ את נידחי ישראל והוא גם "יתקן את העולם כולו לעבוד את השם ביחד".

סיכום: דווקא מלך המשיח יכול להביא את העולם אל תכליתו, כפי שנתאווה ורצה הקדוש-ברוך-הוא. הוא פועל את הגאולה באותו אופן בו הוא עצמו עשוי – שילוב בין הרוחניות לגשמיות. אדם גשמי שעליו "נחה רוח השם", ולכן היכולת שלו בהבאת העולם לשלמותו, אינה רק פעולה ניסית, המנותקת מהמציאות הארצית, אלא שילוב של פעולה אנושית עם הכוח האלוקי העצום שבו.