בורר, מסננת שנתן בה חרדל
ב"ה
בירור בעניין סימן שי"ט, ט"ו
בשו"ע אורח חיים סימן שיט טו'
מסננת שנתן בה חרדל לסננו מותר ליתן בה ביצה אע"פ שהחלמון יורד למטה עם החרדל והחלבון נשאר למעלה: עכ"ל
משמע שהחלבון ופסולת החרדל נשארים במסננת כשלמעשה החלמון והחרדל המסונן מיועדים לאכילה. לכאורה הרי זה בורר ופסולת בידו וקשה, אם כך, מהו ההיתר?
במסכת שבת פ' יט' דף קלד' ע"א
רש"י נותן טעם בדבר:
בד"ה: נותנין ביצה במסננת של חרדל: "ומסננה בתוכו לייפות מראיתו. ובהמשך לא מיחזי כבורר: שכולה יוצאה דרך המסננת ואין משתייר שם פסולת" – עכ"ל
אולם התוספות חולקים על רש"י ונותנים טעם אחר בדבר : מיחזי כבורר: מיהו, בורר לא הוי- שגם הפסולת ראויה לאכילה וגו'
לשיטת רש"י "לייפות" כותב מחצית השקל וזל':
דכיוון שכוונת החלמון רק ליפות החרדל אין דנים שהחלמון חשוב יותר מהחלבון ולכן אין הפרדתם חשובה כהפרדת פסולת מאוכל. עכ"ל
לכאורה, רואים מכאן שמחצית השקל מסכים לדברי רש"י ברישא "לייפות מראיתו" אבל לא בסיפא "ואין משתייר שם פסולת". ולגבי דעת המחה"ש על התוספות, קשה לפשוט אם הפסולת ראויה לאכילה או אם לאו.
לעומתו הט"ז נוטה לשיטת התוספות וזל': "דודאי שניהם הם אוכלים ואין כאן פסולת אלא אוכל מתוך אוכל וע"כ הם מין א' דאל"כ היה לנו לאסור מטעם ב' מינים אע"פ ששניהם אוכל וגו'"
עכ"פ, עד כה ראינו שאם אין שם אוכל על החלמון אלא רק שם צבע לא מצי למימר פסולת מתוך אוכל כיוון דלא שייך ב' מינים שהאחד הוא אוכל והשני הוא צבע. או דלמא כוותיא תוספות דאף החלבון ראוי לאכילה.
וקשה דכיוון שמצד האמת לאחר בישול החלמון עצמו עומד לאכילה גמורה. ויש עוד אוכלין שמשמשים גם לצביעה כגון הסלק להחזרת והחלמון להחרדל ועל זאת הדרך, הגם שהם משמשים לצביעה הם קודם כל אוכלין גמורים בפני עצמם ונותנים טעם. ובכלל צריך עיון: האם מצוי אכילת החרדל ללא החלמון, או לאו, נפקא מינה דאם כן, נמצא שהחלמון אינו רק לצביעה גרידא אלא אף מוסיף טעם בחרדל ונמצא שהוא אוכל, או אפילו טפי: שהחלמון הוא הוא המכשירו לאכילה שאין דרך העולם לאכול החרדל ללא החלמון. ויש אף צביעת מזון בדברים שאינם עומדים לאכילה כגון צבעי מאכל וכו'.
ונותרנו בשאלה: מניין ההיתר?
הגרי"ש אלישיב מביא את דעת ה"איל משולש" – פ"ב הע' פו':
שכבר נסתפקו חכמים האם חלמון וחלבון הנם ב' מינים או מין אחד. וניחא לי כדעת ה"איל משולש" שמחלק בין ביצה מבושלת ובין ביצה חיה. בביצה חיה "תשמישן (חלבון וחלמון) שונה"
ומובא בפרוש משניות להרמב"ם דף קלט ע"ב – "וטבע הביצים (חלמון) שטורפין ונותנין אותם בדברים העכורים ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק וגו'"
הילכך חלמון מזכך וחלבון מקציף - הרי זה ב' מינים ממש! מה שאין כן בביצה המבושלת שהיא מין אחד אבל בסוגיא שלנו לא מבעיא ליה במבושלת אלא בחיה. ונותרה הקושיא: מניין ההיתר?
שם פרק כ' דף קלט עב'
ונותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין אנומלין בשבת וגו'
פירש"י שם במתניתין בד"ה : ונותנין ביצה: "במסננת שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת את הפסולת ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו והוה לה לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה וגו'"
לעומת שאר הדעות שהבאנו בסוגייא זאת, הב"ח דייק מדברי רש"י דיוק נפלא מאוד!
ואלו דבריו אשר הניחו אף את דעתי לתרץ כך את הקושיא.
סימן שיט ס' טו ס"ק י'
וזל' "ואכתי קשה הלא כשנתן החרדל לתוך המסננת והאוכל שהוא החרדל יורד למטה בכלי והפסולת נשאר למעלה – הוי לה בורר גמור וחייב חטאת . וצריך לומר שהחרדל נתון במסננת מערב שבת וקאמר דמותר ליתן בה ביצה בשבת והכי משמע מלשון רש"י ורבינו שלא אמרו נותן חרדל במסננת אלא רש"י אמר מסננת שהחרדל נתון בה וכו' ורבינו אמר מסננת שנתן בה חרדל וכו' משמע שכבר נתן בה החרדל מערב שבת. ופשוט הוא" עכ"ל
גם המשנה ברורה הלך בעקבות הב"ח שהחרדל היה נתון במסננת מערב שבת
סיכם וכתב:"היינו מערב שבת , דבשבת אסור לסנן חרדל על-ידי מסננת, משום דהפסולת שבחרדל נשאר למעלה ומיחזי כבורר כיוון שאינו אוכלן"
ונשאלה שאלה בבית המדרש: לפי מה דתנינא ע"כ: דהחרדל במסננת מער"ש א"כ לפי מה שפירש רש"י אימתי מניח הביצה לברור החרדל?
וניראה דצריך לומר שאף הביצה הייתה מע"ש שאל"כ הרי שראינו באיל משולש שזה ב' מינים
וממה שרש"י פירש אין סתירה ואפשר להעמיד באוקימתא זאת.
כיוון דלא גברא מסנן החרדל בשבת אלא רק החלמון עצמו דומיא לגרמא ואין בזה משום בורר.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אסף יוסף זיגר
רוצה להודות לרב בצלאל קויפמן ולרב שאול שלום.
