"שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי, ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי בעזרי"

הבעל הטורים מביא בשם המכילתא שכשנתן יתרו את ציפורה בתו למשה התנה עם משה שיהיה הבן הראשון לע"ז, ולכך גרשום לא נימול עד שפגעו המלאך בדרך וביקש להמיתו, אז מלה אותו צפורה ובעצם בזה מחלה למשה על התנאי שהתנה עם אביה.

 

ולכן על השם גרשם בלבד כתוב "כי אמר" כלומר "אמר לכל" שאנוס היה על תנאי הזה, כי גר היה והצטרך לעשות את מאמר יתרו, ובכל זאת בגלל התנאי יצא ממנו יהונתן שנעשה כומר לפסל מיכה.

 

והדבר קשה עד למאוד!!! הייתכן הדבר?? איך משה רבינו הסכים לתת בן אחד שלו – בן בכורו לעבודה זרה?? וגם אם היה אנוס בגלל התנאי, הרי בעבודה זרה לא מועיל טענת אונס, שהרי על עבודה זרה חייבים למסור נפש??

 

ומפורסם המעשה הנורא על רבי אמנון ממגנצא שהיה עשיר גדול ומיוחס ויפה תואר, וההגמון והשרים דרשו ממנו שיתנצר וסירב, כך הטרידו אותו מידי יום. יום אחד מרוב שהטרידו אותו פלט להם "תנו לי שלושה ימים" וכדי לדחותם אמר כן, ומיד נבהל מאוד שיצא מפיו לשון שיש בה צד ומחשבה שיהיה מוכן לכפור באלוקים חיים, לכן הוא לא רצה לאכול ולשתות והתאבל ובכה.

 

ביום השלישי ציוה ההגמון שיביאו את רבי אמנון בכפיה, וההגמון דרש ממנו שיתנצר, ענה רב אמנון להגמון, הלשון אשר דיברה דבר שאינו ראוי, דינה שתיחתך!!

 

וההגמון אכן חתך את לשונו, והרשע הצורר הוסיף וקיצץ שלושים פרקי אצבעות ידיו ושלושים פרקי אצבעות רגליו ועל כל פרק ופרק היו מציעים לו להתנצר, ורבי אמנון צועק לא!!!  

 

ולכן נקרא שמו אמנון כי האמין בקל חי, ושקיבל ייסורים נוראים ומסר נפשו באהבה, על הדבר אשר יצא מפיו.

 

ובראש השנה לקחו אותו כבקשתו לבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו החתוכים, והושיבו אותו ליד החזן, ולפני קדושה אמר רבי אמנון "ובכן תעלה לך קדושה" שקידשתי את שמך, ואחר כך חיבר את קטע התפילה "ונתנה תוקף קדושת היום" ואמר "אמת כי אתה דין אמת ומוכיח" ובזה הצדיק עליו את הדין, והזכיר "וחותם כל יד אדם בו" כלומר שיעלה לפניו חותם ידו שנקצצה על  אמונת יחוד הבורא, ובסיום אמירת קדושה נפטר כי לקח אותו האלוקים, זכר צדיק וקדוש לברכה.

 

וממעשה מחריד זה רואים עד כמה חמור אפילו צד קל של ספק להסכמה לעבודה זרה, ואיך יתכן שמשה רבינו הסכים???

 

וגם לא מובן, שהרי בנות יתרו סבלו מהרועים, כי יתרו פרש מעבודה זרה של מדין, אז כיצד יתכן שהוא דרש שבן אחד של משה יהיה לעבודה זרה??

 

ועוד קשה, שאם אכן בנו הראשון של משה "גרשום" היה מיועד לעבודה זרה ואילו בנו השני "אליעזר" היה מיועד לה', אם כן בוודאות היה עדיפות לאליעזר מגרשום??

 

ומדוע יתרו כפי שכתב רש"י עפ"י המדרש אמר למשה: אם אתה לא בא לקראתי אז תבוא לקראת אשתך, ואם אתה לא בא לקראת אשתך, תבוא לקראת בניך, כביכול מהקל אל הכבד, למה לא המשיך אם אתה לא בא לקראת גרשום אז תבוא לקראת אליעזר???

 

אלא נראה, שכאשר משה פגש את יתרו, עדיין היה יתרו בתחילת דרכו בחיפוש אחרי האמת ובאותה שעה לא רצה להאמין בבורא עולם, כי רצה אמונה בעבודה זרה שהיא מוחשית, ולא אמונה בכוח עליון בכוח שאינו מוחשי כלל.

 

בכל זאת יתרו היה איש אמת עוצמתי, שברגע שגילה שהדת המדיינית שקר היא, מיד הוא עזב אותה, וברח מהשקר!! כמו שברח מהשקרים של פרעה כשרצה לגזור גזירות רעות על עם ישראל בעלילות שקר.

 

וזה לא היה קל, כי הוא הפסיד את הכבוד העצום ואת המשכורת המכובדת, ומעתה הוא ומשפחתו נרדפו והושפלו, וזה ממש מסירות נפש מיוחדת וקשה, כי עדיין הוא לא מצא את האמת.

 

ועל האמת הברורה קל להילחם אבל על דרך לא ידועה עדיין קשה להילחם, והיצר אומר לאדם אל תעזוב את השקר ותפסיד הכל עוד לפני שמצאת את האמת, אלא חכה קצת וברגע שתגיע לאמת תפרוש, אבל יתרו ברגע שגילה את השקר עזב הכל והפסיד הכל, ולא נשאר שנייה אחת בשקר, אפילו בלי מציאת האמת.

 

ולכן יתרו שהתנה עם משה שבנו הראשון יהיה לעבודה זרה, ייתכן בדרך אפשר שהיה זה אחרי שמשה טען לו ליתרו שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, אז יתרו אמר לו אם אתה בטוח תן לי לעבודה זרה את בנך הראשון, והרי אתה יודע שאני מחפש את האמת ולא אבחר בשקר, ואם כדבריך שה' הוא בורא עולם הרי בסופו של דבר אם זו האמת גם אני אגיע למסקנה ולאמת שלך שה' הוא לבדו ואין זולתו, ואם כן אין לך מה להיות בלחץ מהתנאי.

 

ומשה רבינו בלית ברירה הסכים כי רק כך הוא יכל לקיים את מצוות פריה ורביה, ולא חשש מהרס בנו, כי ברגע שראה את אומץ לבו ויושרו העצום של יתרו ושנאתו העצומה לשקר, משה בטח שיתרו יגיע לאמת שאין עוד מלבדו ולכן משה הסכים לתנאי, כי לא היה לו ספק אפילו קל באפשרות שיתרו הצדיק ואיש האמת לא יגיע לאמת,

 

ואכן כך היה!!! שיתרו אכן בדק את כל סוגי העבודה הזרה, והגיע לאמת ואמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים", ולכן זכה יתרו ובצדק שפרשת מתן תורה נקראת על שמו, אבל מכל מקום היות והייתה נגיעה של ע"ז אצל גרשום, לכן בנו של גרשום יונתן היה כהן לעבודה זרה של מיכה, וכפי שנרחיב בקטע הבא.

 

ללמדנו, שיש חשיבות גדולה לברוח מיד משקר ומכל רע!! ובכל מחיר, אפילו עוד לפני שנגיע לאמת ולטוב ולשלימות,  כי עצם הבריחה מהשקר ומהרע תעזור לנו שנגיע לאמת ובמהירות, ולכן גם אם אנחנו עדיין לא הגענו לדבקות בבורא עולם ולשמחת התורה וחשקת התורה, חלילה לנו להיגרר אחרי הרע בטענה כי גם ככה אנחנו רחוקים מהתורה ומהקדושה שלא נדבקת בנו, כי מהרע בכל מחיר עלינו לברוח ומיד.

"שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה"

כאמור קודם בבעל הטורים בשם המכילתא שהיות והיתה נגיעה ושמץ של ע"ז אצל גרשום, לכן בנו של גרשום יונתן היה כהן לעבודה זרה של מיכה,

 

וכמו שמספרת הגמרא בבא בתרא (ק"י ע"א) ובירושלמי (בסנהדרין נ"ז א') בהרחבה, שיונתן האריך ימים מאוד, בזכות שמנע מאנשים להקריב קורבנות לעבודה  זרה.

 

שכל מי שהביא בהמה להקרבה לעבודה זרה, אמר לו יונתן וכי מה זו מועילה לך?? הרי היא לא רואה ולא שומעת ולא אוכלת ולא שותה ולא מדברת!! חבל על הכסף, תן רק קערה עם סולת ועשר ביצים ודי בכך, כי אני אתפלל עליך וזה יעזור לך הרבה יותר!! ויונתן הניח את הקערה ליד הפסל, ולאחר מכן הוא עצמו אכל את הסולת והביצים.

 

יום אחד תפסו אותו שהוא עצמו אוכל במקום הפסל, וצעקו עליו, הרי אתה לא מאמין בפסל, אז למה אתה כאן??? איך יתכן שנכד של משה רבינו שאמר לו בורא עולם "פה עמוד עמדי", נעשה כהן לעבודה זרה??

 

אמר להן לי יש מסורת מסבא קדישא, שלעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות, התחילו להתווכח  שבוודאי לא זו הכוונה, אלא הכוונה עבודה שהיא זרה לו, פשוט נבילה בשוק ואל תזדקק לבריות.

 

אבל הוא צחק עליהם אתם מתפלפלים ומשבשים את הפשט הפשוט, שזה לעבוד עבודה זרה ממש.

 

וכיוון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר, עשה אותו שר האוצר שלו במשכורת גבוהה, שנאמר "ושבואל בן גרשם בן מנשה נגיד על האוצרות", ומקשה הגמרא וכי שבואל שמו, והלא יהונתן שמו?? אמר רבי יוחנן שהשתנה לו השם מיונתן לשבואל ששב לא-ל בכל לבו.

 

ומוסיף הרשב"ם, שכשנפטר דוד, שלמה פיטר את שרי אביו, ואותו צדיק שבורא עולם שינה לו את השם לשבואל, ששב לקל בכל לבבו, חזר לסורו וחזר להיות כומר לע"ז.

 

וזאת למרות שהוא חזר באמת בתשובה בכל לבבו, אבל בכל זאת היות ואת מידת חמדת הממון לא תיקן, לכן כל זמן שלא הציקה לו מידה זו, הוא היה צדיק מושלם, אבל ברגע שמידה זו של חמדת ממון שוב הציקה לו, הכל קרס וחזר לסורו.

 

ללמדנו, שכל אחד שמתחזק והולך וכל החוזר בתשובה, חייב לתקן את כל המידות והתאוות, כי אם לא יתקן, עליו לשית לבו לכך שהוא בסיכון גדול, כי אם לפתע תציק לו המידה או התאווה שלא תיקן אותה, הוא פשוט יקרוס לגמרי.

 

סוף טוב – יונתן בסוף חייו נביא אמת

 

חשוב לציין שיונתן בסוף ימיו חזר בתשובה שלימה ומוחלטת וסופית, כי היה דוחה אנשים מאמונה בפסל ומנע אותם מתקרובת לעבודה זרה – רשב"ם, וכפי שכתוב בגמרא שעשה זאת מתוך שעינו צרה בעבודה זרה.

 

וכפי שכתב הרמ"ע פאנו מאמר חקור דין א' כ"ג שלאחר שנים ארוכות שיונתן שימש ככהן לעבודה זרה, יהונתן מעצמו התעורר וחזר בתשובה שלימה, עד כדי כך ששרתה עליו רוח הקודש והפך לנביא אמת לה' להוכיח את חברו שעבר על נבואת עצמו, וגם התנבא על המזבח אשר בבית אל, וגם על כל בתי הבמות שבערי שומרון.

 

ויונתן פרסם את נבואתו נגד עבודה זרה בגלוי וללא בושה שיצחקו עליו, ולא אמר איך אצעק ואיך אני אוכיח כאשר אני עצמי הייתי פגום בעניין עבודה זרה!!!

 

ומסיים הרמ"ע פאנו, שיונתן שפרסם בגלוי את נבואתו נגד עבודה זרה, אין כפירת עבודה זרה וקדוש שם שמים גדול מזה!!!