קירוב באהבה
נכתב על ידי אביהו ח, 26/1/2012
"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שמות ד, א)
כאשר התגלה הקב"ה אל משה רבנו בסנה והטיל עליו את השליחות למסור לבני-ישראל כי הם עומדים להיגאל ולצאת ממצרים, הגיב משה: "והן לא יאמינו לי". על האמירה הזאת ננזף משה, וכפי שרש"י מפרש שהקב"ה אמר לו: "אתה מוציא שם רע על בניי, הם מאמינים בני מאמינים".
ודאי שמטרתו של משה לא הייתה לקטרג חלילה על העם. הוא אמר זאת לצורך הצלחת שליחותו. הוא ביקש שהקב"ה ייתן לו אות כדי שבני-ישראל יאמינו לו שבאה עת גאולתם, ואכן, הקב"ה נתן לו את האות של המטה שנהפך לנחש.
אולם האות הזה עצמו מבטא נזיפה במשה. הנחש מסמל אמירת לשון הרע, ובכך אמר לו הקב"ה שבדבריו "תפש אומנותו של נחש" ודיבר לשון הרע על בני-ישראל. הוא אף נענש מיד וידו הצטרעה, בבחינת "החושד בכשרים לוקה".
מדוע אכן אמר משה לפני הקב"ה דבר שאינו הגון על בני-ישראל? ויתרה מזו, מדוע התורה מספרת על כך, והלוא התורה נמנעת מלדבר אפילו בגנות בהמה טמאה, ואם-כן למה דיברה בגנות משה וסיפרה כי דיבר דברים שאינם חיוביים על ישראל?
אלא בכך טמון מסר עמוק: התורה מבקשת להדגיש עד כמה נחוץ להיזהר שלא לדבר לשון הרע על שום יהודי. העובדה שבאותה שעה דיבר משה שלא כהוגן על ישראל הייתה כדי להורות לנו דרך תשובה, שגם מי שנכשל חלילה בלשון הרע, יֵדע שאפשר לתקן זאת.
דרך התיקון הייתה: "ויאמר ה' אל משה, שלח ידך ואחוז בזנבו". הקב"ה הורה למשה לתפוס בזנב הנחש, ומיד שב הנחש ונהפך בחזרה למקל. הזנב מבטא שפלות, בבחינת "ונפשי כעפר לכול תהיה". האחיזה בזנב מבטאת את התגברות תחושת הענווה והשפלות. כאשר האדם מחזק בליבו את תחושת הענווה והשפלות העצמית, הוא מתקן את הנטייה לדיבורי לשון הרע וחוזר להיות 'מטה האלוקים'.
מכאן עלינו ללמוד לקח נצחי, בקל-וחומר: אם קודם מתן-התורה, בשעה שבני-ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה, העניש הקב"ה על דיבור שלילי כלפי בני-ישראל והדגיש את זכות אבותם - קל-וחומר עתה, לאחר מתן-התורה, שאז בחר הקב"ה בישראל להיות לו לעם-סגולה, בוודאי ובוודאי יש להיזהר מאמירת דבר שלילי חלילה על עם-ישראל.
גם אם צריך לתקן דבר-מה בהתנהגותם של יהודים צריך לעשות זאת מתוך זהירות גדולה ביותר שלא לדבר סרה על עם-ישראל, ומתוך אהבת-ישראל גדולה, שהשומע מרגיש שהדברים נאמרים אך ורק מתוך אהבה. כמו-כן על משמיע דברי המוסר לחוש ענווה ושפלות, וחלילה לו מלחוש התנשאות על מי שהוא מוכיח אותו. דברי מוסר כאלה יפעלו את פעולתם ויגבירו את זכויות עם-ישראל לקראת הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.
מתוך העלון "שיחת השבוע" - (ספר השיחות תנש"א כרך א, עמ' 250)
ודאי שמטרתו של משה לא הייתה לקטרג חלילה על העם. הוא אמר זאת לצורך הצלחת שליחותו. הוא ביקש שהקב"ה ייתן לו אות כדי שבני-ישראל יאמינו לו שבאה עת גאולתם, ואכן, הקב"ה נתן לו את האות של המטה שנהפך לנחש.
אולם האות הזה עצמו מבטא נזיפה במשה. הנחש מסמל אמירת לשון הרע, ובכך אמר לו הקב"ה שבדבריו "תפש אומנותו של נחש" ודיבר לשון הרע על בני-ישראל. הוא אף נענש מיד וידו הצטרעה, בבחינת "החושד בכשרים לוקה".
מדוע אכן אמר משה לפני הקב"ה דבר שאינו הגון על בני-ישראל? ויתרה מזו, מדוע התורה מספרת על כך, והלוא התורה נמנעת מלדבר אפילו בגנות בהמה טמאה, ואם-כן למה דיברה בגנות משה וסיפרה כי דיבר דברים שאינם חיוביים על ישראל?
אלא בכך טמון מסר עמוק: התורה מבקשת להדגיש עד כמה נחוץ להיזהר שלא לדבר לשון הרע על שום יהודי. העובדה שבאותה שעה דיבר משה שלא כהוגן על ישראל הייתה כדי להורות לנו דרך תשובה, שגם מי שנכשל חלילה בלשון הרע, יֵדע שאפשר לתקן זאת.
דרך התיקון הייתה: "ויאמר ה' אל משה, שלח ידך ואחוז בזנבו". הקב"ה הורה למשה לתפוס בזנב הנחש, ומיד שב הנחש ונהפך בחזרה למקל. הזנב מבטא שפלות, בבחינת "ונפשי כעפר לכול תהיה". האחיזה בזנב מבטאת את התגברות תחושת הענווה והשפלות. כאשר האדם מחזק בליבו את תחושת הענווה והשפלות העצמית, הוא מתקן את הנטייה לדיבורי לשון הרע וחוזר להיות 'מטה האלוקים'.
מכאן עלינו ללמוד לקח נצחי, בקל-וחומר: אם קודם מתן-התורה, בשעה שבני-ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה, העניש הקב"ה על דיבור שלילי כלפי בני-ישראל והדגיש את זכות אבותם - קל-וחומר עתה, לאחר מתן-התורה, שאז בחר הקב"ה בישראל להיות לו לעם-סגולה, בוודאי ובוודאי יש להיזהר מאמירת דבר שלילי חלילה על עם-ישראל.
גם אם צריך לתקן דבר-מה בהתנהגותם של יהודים צריך לעשות זאת מתוך זהירות גדולה ביותר שלא לדבר סרה על עם-ישראל, ומתוך אהבת-ישראל גדולה, שהשומע מרגיש שהדברים נאמרים אך ורק מתוך אהבה. כמו-כן על משמיע דברי המוסר לחוש ענווה ושפלות, וחלילה לו מלחוש התנשאות על מי שהוא מוכיח אותו. דברי מוסר כאלה יפעלו את פעולתם ויגבירו את זכויות עם-ישראל לקראת הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.
מתוך העלון "שיחת השבוע" - (ספר השיחות תנש"א כרך א, עמ' 250)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
