בגמרא במסכת ברכות (מ.) אמר רב יהודה אמר רב, אסור לאדם שיאכל קודם שיתן לבהמתו לאכול, שנאמר (דברים יא) "ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת". ומבואר אם כן, שמכיון שהקדימה התורה את הבהמה לאדם לענין האכילה (להיפך ממה שהיה ראוי יותר להקדים את האדם לבהמה), לכן אסור לאדם לאכול לפני שיתן מאכל לבהמתו. וכן פסקי הרמב"ם וכל הפוסקים. ומובן שאין חילוק בזה בין בהמה לחיה ועוף, שלכולם חייב לתת מאכל לפני שיאכל הוא. ועל כן המגדל בביתו בעל חי ורוצה לאכול איזה דבר, עליו לתת קודם מאכל לאותו בעל חי ואחר כך רשאי לאכול.

ולענין טעימת מאכל בלבד לפני נתינת מאכל לבהמות, כתב הטורי זהב ( סי' קסז ס"ק ז) שבטעימה בלבד אין איסור, וכלשון הגמרא, אסור "לאכול" עד שיתן מאכל לבהמתו, משמע שבטעימה בלבד אין איסור.

אולם מרן החיד"א בברכי יוסף (ס"ק ה) תמה על דברי הטורי זהב, שהרי גירסת הרי"ף והרא"ש בגמרא, אסור "לטעום", וכן גורסים עוד רבים מן הראשונים, ואם כן משמע שאף בטעימה בלבד יש לאסור. ובאמת שכך היא גרסת הגמרא בגיטין (סב.) שאסור אף לטעום קודם שיתן מאכל לבהמתו. ולכן גם בטעימה בלבד יש לאסור. וכן פסק מרן הרב שליט"א בספר הליכות עולם (עמ' שנב).

ולענין שתיה קודם נתינת משקה לבהמה, כתב בספר חסידים שלענין שתיה האדם קודם לבהמה, ורשאי לשתות קודם שיתן משקה לבהמתו, שנאמר (במדבר כ) "והשקית את העדה ואת בעירם" (בעירם כלומר בהמתם). וכן נאמר (בבראשית כד) "שתה וגם גמליך אשקה", מה שאין כן באכילה שנאמר, ויתן תבן ומספוא לגמלים" ואחר כך נאמר "ויושם לפניו לאכול".

על כן למעשה, אסור לטעום שום דבר לפני שיתן לבעלי החיים שבאחריותו לאכול, אולם לענין שתיה, רשאי לשתות לפני שיתן שתיה לבהמתו. אולם כל זה דוקא במקום שאין צער לבעלי החיים במניעת המשקה מהם, אבל אם הם מצטערים מחסרון המאכל או המשקה, הרי בלאו הכי מחוייב האחראי עליהם לדאוג לכל מחסורם מדין "צער בעלי חיים" שעונשו חמור מאד.

וכאן המקום להזכיר, שמי שיש לו בעלי חיים תחת אחריותו, צריך להזהר מאד שלא יגרם להם שום צער תחת חזקתו, אם במניעת מאכל ומשקה, ואם מבחינת תנאי הגידול שלהם וכיוצא בזה, כי עון זה הוא חמור מאד, וה' יתברך רחמיו על כל מעשיו, והוא שומע צעקת אותם בעלי חיים, ועלול לבא מתוך כך עונש קשה על האדם. ומפורסם המעשה מהרב האר"י בענין זה, שאמר לאשה אחת שלא היו לה ילדים, כי סיבת העונש היא מפני שמנעה דרך נוחה לתרנגולים לשתות מים. ועל כן הזהירו כמה גדולים, ומהם בספר פלא יועץ, שאין ראוי לכתחילה להכנס לזה בכלל, ולא כדאי לאדם לגדל בעלי חיים כלל אם אינו יודע כיצד לטפל בהם שלא יגרם להם שום צער, ובעיקר יש להמנע מגידול בעלי חיים המועדים לפורענות כגון אפרוחים וכדומה, שעלולים להצטער בנקל. ובכל מקרה שכבר נכנסו לדבר כזה, יש להזהר מאד באיסור צער בעלי חיים, לטפל בהם בדרך הראויה להם כדת וכדין.