ע"פ האור זרוע השם חנוכה נקרא על שם חנוכת המזבח (ראה ב'לזמן הזה' כסלו 'שלמות חנוכה', שמרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מביא שלוש סיבות לשם חנוכה [ע"ש חנוכת המזבח, ע"ש חנו מהמלחמה בכ"ה וע"ש חינוך לעתיד]). נראה שחנוכת המזבח זה לא רק ע"ש החנוכה של המזבח שחיללו היוונים (שזהו ודאי הפשט בדבריו), אלא יש בו גם עומק של חניכה לקראת הגאולה, שלעתיד העולם כולו יהיה מואר באור ה' – שיהיו מחוברים שמים וארץ כעין המזבח שמקשר ביניהם. בחגים עד גילוי חנוכה היה גילוי של נבואה, כמו שפורים (שהוא החג האחרון שנקבע לפני חנוכה) הוא עדיין קשור לתנ"ך, שמגילת אסתר מופיעה בתנ"ך. לעומת זאת חנוכה הוא כבר גילוי של תושב"ע, שהוא מופיע במגילת תענית שהיה הספר הראשון שהותרה כתיבתו ואינו מהתנ"ך, הספר תושב"ע הראשון שנכתב ('להכי נקט מגילת תענית, שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת חוץ ממגילת תענית, ולהכי קרי לה מגלה' [רש"י ד"ה 'כגון', עירובין סב,ב]). (אמנם גם פורים מופיע במגילת תענית, אבל עדיין יש לה גילוי גם של תנ"ך, שהרי מופיעה בתנ"ך. שבפורים עוד היו נביאים, לעומת חנוכה שכבר לא היו יותר נביאים). בקביעת החג הזה חנכו קשר לקדושה של חיבור שמים וארץ, בחנוכת המזבח בגילוי של תושב"ע, להבדיל מהגילוי של הנבואה שהיה קודם (שקודם היה בעולם גם תושב"ע, שהרי זה עוד מסיני, אלא שהדגש היה על הנבואה). נראה שלכן בזה ה' ריצה את אהרן במה שלא השתתף בחנוכת הנשיאים, שרמז לו שאצלו יתגלה נרות חנוכה (רמב"ן, במדבר ח,ב), שבכך יהיה בו חנוכת המזבח לבדו (בחנוכה) ובנוסף זה ימשך לעולם, ולכן זה עדיף משל עכשיו שזה רק חנוכת המזבח, וזה אחד מבין רבים. אלא שיש בזה עוד עומק יותר גדול, שרמז לו שלכן לא מקריב איתם, כיון שאצלו גילוי המזבח והמקדש מתגלה קצת אחרת, כמו שיתגלה בחנוכה, שיש בו גילוי של תושב"ע, שזה צד התורה של גילוי בנ"י, לכן נאמר במדרש (והוסמך בתורה) המנורה וברכת כהנים, כביטוי לגילוי קדושה דרך בנ"י (שזהו ברכת כהנים לחברם לה', ומנורה שמאירה בנרות כרמז לנשמת בנ"י [“נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז)]), שבנ"י מגלים את התושב"ע. לכן מה שלא השתתף בקרבנות הנשיאים זה לא בשל שהוא לא ראוי, אלא שיש בו מעלה בגילוי אחר, שאף משפיע יותר ברבים (ואף בעומק אולי זה מגלה שמה שהם מקריבים זה בעצם כהמשך מכוחו), ובזה הרגיעו. ואכן יש גילוי של השפעה על כולם, ובלי הפסק במשך השנים, שלכן בכל הדורות כולם מקיימים בחנוכה את מצוות הדלקת נרות, ויותר מזה, כולם מדליקים כדין של המהדרין מן המהדרין, שזה ביטוי של החיבור לקדושה גדולה כראוי (שלכן עושים בהידור המירבי). קודם היה גילוי של המקדש בגילוי נבואה, כשמחת בית השואבה שקיבלו בו נבואה ('א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש, על שם (ישעיהו, יב) "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה”' [יר' סוכה ה,א]), ועכשיו יש בו גילוי של תושב"ע, כהיפך מרצון היונים להשבית את התורה בישראל (ובפרט מודגש '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן. שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' [ב”ר ב,ד], שזה כרומז גם על ביטול תושב”ע, כעין החשכת האור שבעיני ישראל – שמתגלה מישראל, שזהו התושב”ע), ולכן זהו כגילוי של הסנהדרין שיושבים במקדש, ודנים בתשוב"ע, ומשם יוצאת התורה לכל מקום בעולם. זהו כגילוי אהרן, שמיועד כשאר שבט לוי ללמד תורה בישראל, ובפרט בו יש מעלה של לימוד ובירור וקביעת ההלכה (ובמקדש): “ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל” (דברים יז,ט-יא). כך כח אהרן מתגלה בחנוכה, יחד עם חנוכת המזבח חונך גם את יסוד הגאולה העתידית, שהתורה תתרבה בכל מקום (שלא רק ידעו הלכות, אלא גם ילמדו כולם את התושב”ע על יסודות הלימוד שלה מהפס' וכדו'), וזה מגלה גילוי ה' שדרך התורה בכל העולם, וכך מקרבו לגאולה. לכן זה נעשה בסוף מלכות יון, לקראת התחלת מלכות אדום, שבסופה הגאולה. לכן גם זה בבית שני, שהוא נבנה מעין בית ראשון ומעין בית שלישי, כיון שהוא היסוד לגאולה העתידית. בגאולה העתידית יש את שני הדברים שמתגלים בחנוכה, יש את האור של התורה והקדושה, ויש את הניצחון במלחמה, שכך בגאולה המשיח שמביא גילוי ה' גדול בעולם (ותיקון העולם), יש בו גם קשר למלחמה על א"י ('בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא' [סנהדרין צז,א]). החשמונאים הכהנים נושאי דגל התורה, הם המכבים נושאי דגל שחרור הארץ, שזה בא יחד, באמת אחת מאוחדת וקדושה, שהיא גדולה בשלמות קדושתה. אנו שזוכים לחיות בתחילת הגאולה צריכים ללמוד מהם, שהם הבסיס שלנו, ויש לנו לפעול כמותם ולגלות את הקדושה העליונה בעולם ע”י כך, כמותם.