שפה אחת לכל העמים

בשבת זו מברכים את חודש האחד עשר בשנה, הוא חודש שבט, עליו נאמר בתורה (דברים א, ג): "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש... הואיל משה באר את התורה".

חז"ל מבארים כי ביום זה, דהיינו בראש חודש שבט, תירגם משה רבינו את התורה לכל השבעים לשון. "בשבעים לשון פירשה להם" (רש"י על הפסוק).

ולכאורה לשם מה עשה זאת? הרי כל ישראל דיברו אז לשון הקודש, והלכו לכבוש את שלושים ואחד המלכים מארץ ישראל, באופן שלא תהיה כל נשמה, ולשם מי היה צורך לתרגם את התורה?

ואפילו אם היה צורך, יכול היה לעשות זאת מישהו אחר ולא משה רבינו בעצמו, שכל רגע מזמנו היה מדוד, ועוד בראש חודש שהוא נעלה מיום חול רגיל עד שיש נהגו לא לעשות ביום זה מלאכה ובפרט נשים.

לשון הקודש שפת האנושות

והביאור: לפני דור הפלגה (מגדל בבל) דיברו כולם בלשון הקודש (ירושלמי מגילה פרק א הלכה ט. הובא ברש"י בראשית יא, א). רק מחטא דור הפלגה נוצר הפירוד וההתחלקות, "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו", ונוצרו לשונות שונים, מצב ההופכי לאחדות וקדושה, ה' אחד.

עניינם של ישראל המוגדרים כ"גוי אחד בארץ", הוא להמשיך ע"י תורה אחת, את הוי' אחד גם "בארץ", שגם בארץ הגשמית נעשית אחדות. לעומת זאת דור הפלגה שמרד בהוי אחד, גרם לפירוד והתחלקות בעולם, וכתוצאה מכך יש שבעים לשון.

וזוהי הכוונה לתרגום התורה על ידי משה מלשון הקודש לשבעים לשון, כאשר בכך הוא המשיך אחדות - לשון הקודש, גם במקומות של פירוד - שבעים לשון. שגם שם יורגש ה' אחד, על ידי תורה אחת.

דווקא על ידי משה

עניין זה היה מוכרח להעשות על ידי משה רבינו ולא ע"י אחר, משני טעמים:

א. זהו חידושו של מתן תורה, שתהיה התכללות של העליונים עם התחתונים. דווקא משה רבינו, בהיותו במדריגה הגבוהה ביותר של חכמה ושכל, היה צריך להשפיל את עצמו עד לשבעים לשון.

ב. רק משה רבינו יכול להמשיך אחדות עד למקום הפירוד, ולא אחר. כי לרדת "למטה מטה ביותר" - יכול רק מי שהוא עצמו "גבוה גבוה ביותר". כשם שבכדי להסביר רעיון עמוק לתלמיד חלש, יש צורך בחכם גדול ביותר.

להשפיע על העולם

פעולה זו של משה רבינו חלה בראש חודש שבט, יום הכולל בתוכו את כל ימי החודש כשם שראש האדם כולל בתוכו את החיות של כל אברי הגוף. מכאן שיום זה כולל גם את יום העשירי בשבט, יום ההילולא של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, ומדגיש את השייכות בין י' שבט - ליום ראש חודש, בו העתיק משה רבינו נשיא ישראל הראשון, את התורה מלשון הקודש לשבעים לשון, כך גם "אתפשטותא דמשה בכל דרא" (תיקוני זוהר תיקון ס"ט) - משה שבכל דור, העוסק בעניינים הכי עמוקים של גליא ופנימיות התורה ויחד עם זה "מעתיק" תורה, בין גליא ובין פנימיות, ל"שפות" שונות עד למטה ביותר - עבור תינוקות שנשבו וכו'.

הנהגה זו נדרשת מכל אחד. התכללות של שתי הקצוות יחד: להתייגע בעניינים העמוקים בנגלה וחסידות, ובה בשעה לא להסתגר בד' אמות אלא לעסוק עם העולם. ובזכות הנהגה שאינה מוגבלת בקו אחד בלבד, כי אם כוללת שני קווים מנוגדים, זוכים לגאולה האמיתית והשלמהעל ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש