chiddush logo

האם בעלי חיים מוקצים בשבת

נכתב על ידי גל גל, 14/10/2020

 

בס''ד     פרשת בראשית: האם בעלי חיים מוקצים בשבת

פתיחה

בפרשת השבוע, לאחר שמספרת התורה על בריאת כל הימים ומגיעה ליום השביעי, היא כותבת שהקב''ה סיים את מלאכתו, ו'נח' מכל אשר עשה. את הנוסח אותו מביאה התורה ("ויכולו.."), אומרים שלוש פעמים בשבת; בתפילת לחש, לאחר התפילה בציבור, ובקידוש ליל שבת. בנוסף לקידוש שבערב מקדשים גם בבוקר (אך ללא אמירת "ויכולו"), ונחלקו הראשונים מה מטרתו:

א. הר''ן (פסחים קו ע''א ד''ה אין) העלה אפשרות, שכפי שהתורה קבעה שיש לקדש את השבת בכניסתה, כך קבעו חכמים שיש לקדש את היום, מכיוון שהוא נחשב מכובד יותר, וכן נראה שפסק הרמב''ם (שבת כט, י). ב. הראב''ד (שם) חלק על דבריו וכתב, שכבר קידשו את השבת בכניסתה, והקידוש שביום הוא רק כדי שתהיה בארוחה תוספת חשיבות (על פי רבינו דוד), ובלשונו:

''אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש. אמר אברהם, בחיי ראשי, אם מסברא אמרה, לא סבר מימיו סברא פחותה מזו, ולפי שקראוהו קדושא רבא יצא לו. ואינה כלום, שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם שיטעום, ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל.''

השלכה מחלוקתם תהיה, האם מותר לאכול לפני קידוש היום. לרמב''ם הסובר שמדובר במעין קידוש הערב, כשם שאסור לאכול לפני קידוש הלילה, כך אסור גם ביום, וכך פסק השולחן ערוך (רפט, א). לעומת זאת לפי הדעה הסוברת שחכמים רצו לתת תוספת חשיבות לסעודת היום, בפשטות אין איסור לאכול בלי לקדש, וכתב המגן אברהם (שם), שאפשר לנהוג כך בשעת הדחק (שאין יין).

בעקבות הפרשה המזכירה את אמירת 'ויכולו' ויום השבת, נעסוק השבוע בהלכות שבת, ובפרט בהלכות מוקצה. ראשית כל נעסוק בשאלה, מדוע חכמים אסרו לטלטל מוקצה בשבת. בהמשך נראה את מחלוקת הפוסקים, האם כדור ומשחקים שונים מוקצים בשבת, ונסיים בשאלה מה דינם של בעלי חיים בשבת.

טעם האיסור

כפי שכותבת הגמרא במסכת שבת (קכג ע''ב), איסור המוקצה (שיסודו כלל הנראה כבר בימי דוד המלך), מחולק למספר סוגים. כגון מוקצה מחמת גופו, דהיינו חפצים שאינם כלים, כמו אבנים וחול הנמצאים ברחוב (ואותם אסור לטלטל בכל עניין). מוקצה מחמת איסור, שהם חפצים שמיועדים בעיקר לעשיית פעולות אסורות בשבת. נחלקו הראשונים מדוע נאסר טלטול המוקצה:

א. הראב''ד (שבת כד, יג) ורש''י (ביצה יב ע''א ד''ה ליפלגו) בעקבות הגמרא במסכת שבת כתבו, שאסור לטלטל חפצי מוקצה מחשש שמא יוציאו אותם מרשות לרשות. כפי שכותבת הגמרא (שבת קכד ע''ב), בזמן עזרא רבים נהגו לסחור בשבת ומתוך כך לטלטל את חפציהם ולהוציאם מרשות לרשות, על מנת למנוע דבר זה גזרו על טלטול הכלים.

ב. הרמב''ם (שבת שם) חלק והביא שלושה טעמים אחרים לאיסור המוקצה: הראשון, כפי שאסרו דיבורים מסוימים בשבת כדי לקדשה, כך אסרו טלטול חפצים מסוימים. השני, מתוך חשש שמא מהעיסוק המוגבר בכלים יבואו לתקנם ויעברו על איסור בונה. השלישי, כדי להבדיל את השבת מיום החול, גזרו על איסור הטלטול, ובלשונו: 

''אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת. ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו, ומה אם הזהירו נביאים שלא יהיה הילוכך בשבת כבחול, קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול. ועוד, כשיטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן ויבוא לידי מלאכה, ועוד שאם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת.''

האחרונים הקשו על הרמב''ם, שהרי הגמרא בשבת כותבת בפירוש שחכמים אסרו לטלטל מוקצה מחשש הוצאה מרשות לרשות, והביאו מספר אפשרויות ליישבו. הב''ח (שח, א) כתב, שהרמב''ם סובר גם את טעם הגמרא, אך הביא טעמים אחרים כדי להסביר מדוע הנביא הסמיך את איסור טלטול לאיסור הילוך. מרכבת המשנה (שם) יישב, שהטעם שנתנה הגמרא הוא רק לפי בית שמאי.

כדור בשבת

בין לפי הראב''ד ובין לפי הרמב''ם, אסור להזיז מוקצה בשבת. נחלקו הפוסקים בעקבות דברי המדרש והירושלמי בשאלה, האם כדור הינו מוקצה בשבת. המדרש באיכה (פרשה ב', ב) מספר, שלמרות שבעיר ששמה 'טור שמעון' הרבו לעסוק בצדקה - היא חרבה בגלל ששיחקו בה בכדור בשבת. הקושי בדברי המדרש הוא שלא ברור מה הבעיה במשחק בכדור, ונחלקו בכך הפוסקים:

א. הרוקח (סי נה) כתב, שהסיבה הייתה ביטול תורה. במהלך השבוע אנשים רבים לא מספיקים ללמוד תורה בצורה מספקת, ומשום כך יש להרבות בלימוד בשבת. לכן כפי שכותבת הגמרא במסכת שבת, נהגו לעשות דרשות גדולות בשבת, ואילו אנשי טור שמעון זלזלו בדרשות אלו ובזמנן היו משחקים בכדור, ובלשונו:

''ויקהל משה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה עשו קהילה גדולה ודרוש להם ברבים הלכות שבת, שילמדו ממך לדרוש לישראל בכל שבת ושבת. ובמדרש משלי מפני מה מתו שני בניו של רבי מאיר בשבת במנחה מפני שהיו רגילים להניח בית המדרש במנחה ואוכלים. ובתענית בירושלמי טור דשמעון למה חרב מפני שהיו משחקים בכדור ובטלין מן התורה.''

לפי תירוץ זה עולה, שהכדור לא מוקצה בשבת, ורק בזמן הדרשה כשכולם צריכים להתכנס לשמוע את דברי הרב, יש בעיה לשחק בו. כך עולה גם מדברי התוספות (ביצה שם), שכתבו שמותר לשחק ביום טוב בכדור ברשות הרבים, וכן פסקו להלכה הרמ''א (שח, מה), השמירת שבת כהלכתה (טז, א) הרב וואזנר (שבט הלוי ט, עח) ועוד פוסקים רבים נוספים.

ב. אפשרות שונה להבנת הסיבה שבגינה חרבה טור שמעון, מופיעה בדברי שיבולי הלקט (סי' קכא) וכן בשולחן ערוך, על פי פירושם של הרב עובדיה (ילקוט יוסף שח, ו) והאור לציון (ב, כו) מדברי שיבולי הלקט עולה, שלמרות שבדרך כלל כאשר לוקחים חפץ ומייחדים אותו לשימוש בשבת הוא אינו נחשב למוקצה - המשחק בכדור חמור יותר, ונאסר בכל עניין.

בטעם שלשיטתם שימוש בכדור חמור יותר ונאסר, נאמרו שני ביאורים: האור לציון ביאר בעקבות הירושלמי, שיש מעין גזירה מיוחדת על שימוש בכדור בשבת (אך לא ברור מדוע). כפי שהוסיף, משום כך, מעיקר הדין אין בעיה לשחק בשאר המשחקים בשבת, והשולחן ערוך התייחס לכדור בדווקא (אם כי הוסיף שטוב לא לטלטל שום משחק בשבת).

הרב עובדיה לעומת זאת ביאר, שלמרות שבדרך כלל כאשר מייחדים חפץ לשימוש לפני שבת מותר להשתמש בו בשבת, ייחוד למשחק אינו נחשב ייחוד מספיק משמעותי בשביל להכשיר את החפץ בשימוש. לפי שיטתו עולה, שלא רק המשחק בכדור נאסר בשבת אלא כל סוגי המשחקים, ורק לקטנים ניתן להקל מאחר שפוסקים רבים מקילים בעניין זה (ועיין הערה[1]).

בעלי חיים בשבת

האם בעלי חיים מוקצים? כמובן שהדיון לא מתייחס לבעלי חיים שמסתובבים ברחוב, שהם בוודאי מוקצים כפי שאבנים וחול ברחוב מוקצים, אלא לבעלי חיים ביתיים, כמו כלבים, חתולים, תוכים וכדומה[2]. שאלה זו קשורה בין השאר לדיון הקודם לגבי שימוש במשחקים בשבת, ודנו בה הראשונים בעקבות הגמרא במסכת שבת:

א. הגמרא במסכת שבת (מג ע''א) כותבת, שאם יש סל שעולים ויורדים ממנו אפרוחים, כל עוד האפרוחים נמצאים על הסל אסור לטלטלו מכיוון שהוא נחשב בסיס לדבר האסור. בעקבות כך דחו התוספות (מה ע''ב ד''ה הכא) את דעת רב יוסף, שמותר לתת לקטן אפרוח לשחק בו, מכיוון שדינו כמו גרוגרות וצימוקים אותם דוחה האדם משימוש:

''הכא במאי עסקינן (= במה מדובר) דאית ביה אפרוח מת: פירש הרב רבי יוסף דלא נקט אפרוח חי משום דחי חזי לשתק בו תינוק כשבוכה. ואין נראה, דהא בההיא דכופין את הסל לפני האפרוחין (לעיל דף מג ע''א) משמע דאסור לטלטל, אלא ודאי בעלי חיים מוקצין הם כגרוגרות וצימוקין ומקצה אותם גם מכלבים.''  

עמדה דומה לזו של התוספות האוסרת שימוש בבעלי חיים, מופיעה בדברי הרא''ש (מהר''ח אור זרוע סי' פב) שכתב, שכשם שאבנים שבחצר אסור להשתמש בהן כיוון שאין תורת כלי עליהם, כך אסור בבעלי חיים. עוד הוסיף וסבר, שיש להחמיר בבעלי חיים יותר מאבנים שבחצר, מכיוון שייתכן שחז''ל לא חילקו בין סוגי בעלי החיים.

ב. דעה חולקת הסוברת שבעלי חיים אינם מוקצים, היא דעתו של רב יוסף (תוספות שם). הוא כתב, שהסיבה שהגמרא בשבת כותבת שדווקא אפרוח מת נחשב מוקצה ולא אפרוח חי, היא כי אפרוח חי אפשר לתת לתינוק לשחק. עמדה דומה עולה מדברי המהר''ח אור זרוע (סי' פא) שכתב, שעל אף שבעלי חיים מוקצים, אותם הנמצאים בכלוב ומצפצפים בנעימות - אינם מוקצים.

מחלוקת האחרונים

א. להלכה פסק השולחן ערוך (שח, לט), שעל אף שמותר במקום הפסד לדחות באמצעות הרגל בעל חיים כדי שייכנס לכלובו, מכל מקום אסור לטלטלו ממש שכן הוא מוקצה. בעקבות כך נקטו האורחות שבת (יט, קכד( והרב עובדיה (יביע אומר או''ח ה, כו) שאסור לטלטל כלוב שבתוכו תוכי, מכיוון שהתוכי המוקצה הופך את הכלוב לבסיס לדבר האסור, ובלשונו:

''ומשום כך שהלכה כהרא"ש האוסר לטלטל בשבת עופות המצפצפים בקול ערב, הוא הדין והוא הטעם לנידון דידן, ובדגים הללו אף יש לחוש יותר פן יוציאום מן המים, ויתחייבו משום נטילת נשמה. ופשוט דהוא הדין לתוכי שמונח בכלוב שאסור לטלטלו בשבת והיום טוב כדין עופות המצפצפים.''

עמדה עם מסקנה דומה אך מטעם שונה, מופיעה בדברי הפחד יצחק (ערך בהמה) שכתב שאסור לטלטל בעלי חיים, בגלל שאסור להשתמש בהם בשבת. אמנם, כפי שהעירו חלק מהאחרונים קיים קושי בפירוש זה, שכן האיסור להשתמש בבעלי חיים בשבת נובע מהחשש שמא יחתכו זמורה במהלך הרכיבה עליו, דבר שאינו מצוי בבעל חיים קטן שלא רוכבים עליו.

מכל מקום, גם לשיטתם, במקרה בו בעלי החיים נמצאים בשמש וסובלים מכך (ואי אפשר להזיזם בדחיפה, וכמו דגים באקווריום וכדומה) - מותר לסמוך על שיטת המהר''ח אור זרוע שכפי שראינו מקל בעניין זה, כדי שבעל החיים לא יסבול.

ב. דעה חולקת מובאת בדברי הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או''ח ה, כב), הגרש''ז אויערבך (שלחן שלמה שח, עד) והרב יעקב אריאל (אהלה של תורה ה, כה), שסברו שבעלי חיים ביתיים שנועדו לשעשוע – אינם מוקצה גם לדעת השולחן ערוך שכפי שראינו אסר. כפי שכתבו, ייסוד החילוק תלוי בשימוש, ונראה שמטרת השימוש בבעלי חיים השתנה עם הזמן.

בעבר, ייעוד בעלי החיים היה בעיקר לשימוש פרקטי, כלומר היו מגדלים כבשה - לחלב, כלב - לשמירה, חמור - לנשיאת מסע וכדומה. כאשר הרא''ש ובעקבותיו השולחן ערוך פסקו שבעלי חיים מוקצים, הם התכוונו לחיות מעין אלו. בזמן הזה לעומת זאת, מגדלים בעלי חיים בשביל משחק ושעשוע, ולכן אין שום סברא לומר שדינם יהיו כמו אבנים וחול אותם האדם מקצה מדעתו.

גם את ראיית הרב עובדיה מהרא''ש ושולחן ערוך הרב (שאסור לטלטל ציפור) דחו, שכפי שהם מציינים בדבריהם מדובר בציפור שיר, אותה לא רגילים להזיז ממקום למקום, אבל שאר חיות שרגילים להעביר אותם ממקום למקום ולשחק בהם - דינם לא גרע משאר חפצים אותם אפשר לייחד לשימוש בשבת.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...



[1] הקושי בביאורו של הרב עובדיה הוא, כפי שכתבו רבים, לא ברור מדוע לומר ששימוש במשחק אינו נחשב שימוש מספיק משמעותי כדי שהמשחקים יוכשרו לשימוש בשבת?! גם את פסק השולחן ערוך (שם) שאסר לשחק בכדור בשבת ביארו, שבזמנו שלא היה זמן למשחקים או שהמשחקים יוצרו באמצעיים ביתיים, השימוש לא היה מספיק משמעותי, אבל בזמנינו שיש בתי חרושת למשחקים אין סיבה לאסור.

[2] כפי שמובא בבית יוסף (יו''ד קיז), על אף שבדרך כלל אסור לגדל חיות טמאות על מנת למכור אותן, מכל מקום אין איסור לגדל חיית מחמד בה לא סוחרים. אמנם בויקרא רבה (פרק כב) מובא, שרבי שמעון הקפיד שעוף טמא לא יקונן בגינתו, אך כפי שכתב בשו''ת בצל החכמה (ה, לה) ובאר משה (ב, כח) מדובר במידת חסידות, ולא באיסור מעיקר הדין.

 [3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה