השבוע מתחילים בקריאת ספר שמות, הנקרא גם בשם "ספר הגאולה" בו מסופר על גאולת עם ישראל ממצרים. ידוע שבעת יציאת מצרים היתה "לידת עם ישראל", שעד אז לא היו בני ישראל בגדר עם (גם כפי שהם מופיעים בתורה) בפני עצמם, ורק ביציאת מצרים נעשו לעם בפני עצמו, וכמו שכתוב "לקחת לו גוי מקרב גוי". וענין זה, היותם לעם בפני עצמו, פעל בהם אחדות, שנעשו עם אחד, ולא רק קיבוץ של שבעים נפש או שנים-עשר שבטים וכדומה (מגזע אחד כו').

אברהם, יצחק ויעקב

כותב הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה, לאחר תיאור האופן שנתפרסם שם השם על ידי אברהם ואחר-כך ע"י יצחק ויעקב: "והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וכו'".

ולפי זה אינו מובן: אם בהיותם במצרים (לפני השיעבוד) כבר היו בני ישראל "אומה" - מה נתחדש אחר כך ביציאת מצרים בענין זה, שהיתה אז "לידת עם ישראל"?

ויש לומר שזה מובן על פי המשך דברי הרמב"ם שם "עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות כו', וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות כו'",

שמזה נלמד היתרון בהיותם לעם לאחר יציאת מצרים לעומת היותם "אומה" גם לפני כן:

גדר ה"אומה" שלפני יציאת מצרים ומתן-תורה הוא בזה ש"נעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'", זאת אומרת: (א) האומה "נעשית" - מעצמה, ע"י פעולת אנשי האומה, יעקב ובניו כו'. (ב) פעולתה וגדרה של אומה זו - "שהיא יודעת את ה'", שידיעה זו היא המאחדת את אנשי האומה להקרא אומה בפני-עצמה.

בלי הפסקה

ולכן מצד זה יתכן ח"ו ביטול האומה על ידי זה "שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן כו' וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן".

אבל ביציאת מצרים התחדש ש"בחר ה' ישראל לנחלה", כלומר - (א) היותם לעם ואומה בא מצד בחירת הקב"ה, ולא מצד פעולת העם, (ב) איכות היותם לעם היא באופן של נחלה, שבני ישראל הם נחלתו של הקב"ה.

ולכן אין שייך בזה ענין הביטול וההפסק ח"ו, שהרי בחירת הקב"ה היא ענין נצחי שאין בו שינוי והפסק; וזהו ענינה של "נחלה", שירושה אין לה הפסק.

בחירה חופשית

ומעתה מובן הטעם שנגאלו ממצרים עם היותם במצב של "חזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן":

ידוע שאמיתית ענין הבחירה הוא כשהדבר נבחר רק ברצון הבוחר ולא מחמת איזו מעלה בדבר הנבחר. כי כאשר רוצה דבר מפני מעלתו של הדבר ההוא, אין לקראה בחירה (חפשית), שהרי אז ההכרעה היא לא מצד בחירת הבוחר, אלא מצד מעלת הדבר הנבחר.

ומכיון שביציאת-מצרים "בחר ה' ישראל לנחלה" - לפיכך לא היה נוגע בזה (כל כל) מעמדם ומצבם הרוחני (דהיינו מעלתם) של בני ישראל, כי הכל היה מצד בחירתו יתברך.

שלימות ענין הגאולה הוא לא רק שיהיו עם אחד מצד מעלתם וענינם (כמו שנאמר ש"לא שינו . . לשון הרע..."), אלא (גם) מצד בחירתו של הקב"ה. ואז נעשו אומה נצחית, שאי אפשר שיתבטלו חלילה עוד בתור אומה - "בחר ה' ישראל לנחלה", עם עולם