פרשת האזינו -  מה מגלה לנו השירה?

מאת: אהובה קליין.

פרשת האזינו נקראת ב"שבת שובה" - שבת שלפני יום כיפור הבעל"ט.

כך פותחת הפרשה במילות שירה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. "  [דברים ל"ב, א]

"כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. 

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; 

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. 

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; 

יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ". [שם ,ל"ב, ט-י"ב]

השאלות הן:

א] כיצד בנויה - "שירת האזינו" ?

ב] התייחסות ה' לעם ישראל וציפיותיו - כיצד?

ג] מהו משל ה"נשר" ? כנשר יעיר קנו ....

תשובות.

מבנה "שירת האזינו"

דעת מקרא מסביר:

שירה זו , מילותיה נאמרות בכפילות לשון: וגם אופן כתיבתה כפול, שיטותיה חלוקות לחצאים, וחצאיה, הדלתות, כתובות זו כנגד זו, הדברים כפולים, דוגמת הכפילויות הבאות:

"הַאֲזִינוּ" וכנגד: המילה: "וְתִשְׁמַע"

"וַאֲדַבֵּרָה";   וכנגד המילה: "אִמְרֵי-פִי".

בדומה לסגנון כתיבה זו אנו מוצאים גם בדברי דוד המלך: 

"אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים" [תהלים  י"ט ד]

בתוכן השירה - משה מציב את השמים כנגד הארץ, ונשאלת השאלה: מה תפקידה של כפילות זו? וכי לא היה די במילה אחת, או דיבור אחד?

אלא שסגנון כפילויות זה נאמר במטרה: שיכנסו תוכנם ללב  המאזין וישמרו היטב בליבו. אך יתכן ששירה זו נקראה בשני אנשים, או שתי קבוצות.

יש לדעת כי בלשון השירה יש כמה משמעויות למילים, וכך גם לגבי  הדברים המליצות, הוראות, הבנות ורמזים עד כמה שניתן.

יחסו של ה' אל בניו:

רבינו בחיי  מבאר:

"ודע כי כלל הפרשה הזאת שהיה משה מתווכח לישראל ומגיד להם מראשית עד אחרית את כל הקורות אותם לעתיד, והתחיל מבריאת העולם וסיים בעניין המשיח וזהו שאמר:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר" [שם ל"ב, ז]

על פי דברי רבינו בחיי, משה בימיו האחרונים מנבא לעם ישראל את עתידו על פי מעשיהם.

בהמשך הוא מבהיר: כאשר ה'  הנחיל את  אומות העולם והפריד את לשונם,  בחר לחלקו את עם ישראל בלבד -  זו הכוונה במילים: "כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ": 

שמר עליהם במדבר – מפני חיות רעות -  כאישון עינו - עשה עמהם חסדים רבים, אך הם הכזיבו אותו לפי ששכחו זאת ובכך התגלו ככפויי טובה.

במדרש  מסופר:  אמר ה' למשה: אמור לעם ישראל: התבוננו בשמים שבראתי שמא הם שינו את מידתם ? שמא טענה החמה: שאינה עולה יותר מהמזרח להאיר את העולם? התבוננו בארצכם-שמא שינתה את מידתה, זרעתם בה ולא הצמיחה צמחים, זרעתם חיטים  והעלתה שעורים? או שמא סירבה הפרה לבצע את תפקידה ואמרה: איני חורשת ואיני דשה היום? או שמא יגיד החמור: טוען ואיני הולך היום?

יש כאן קל וחומר מה אלו שזוכים- אין מקבלים שכר ואם חוטאים- אינם מקבלים עונש ונשארו לעשות תפקידם הטבעי. אבל אתם עם ישראל ,אם אתם מקיימים את המצוות- זוכים ומקבלים שכר, אבל אם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה.

מכאן, שעם ישראל -שהוא בעל בינה ודעת - חייב להבין שאם הדברים הטבעיים שה' ברא - מקיימים את תפקידם הטבעי באופן מסודר, דוגמת הים שלעולם אינו פורץ את גבולותיו  וכך אינו מחריב את העולם, קל וחומר שעם ישראל אינו צריך להפר את הברית עם הקב"ה- ולהפר את התורה ומצוותיה.

רשי"י  מפרש את המילים: "יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" : חלקו של יעקב- היה כבוש עם אנשי דור הפלגה- יעקב היה שלישי באבות- המשולש בשלוש זכויות, זכות סבו- אברהם, זכות אביו- יצחק וזכותו שלו- סה"כ שלושה דורות. בחבל זה שמורכב  משלושה גדילים- ולא כלולים בו- ישמעאל- בנו של אברהם ולא עשיו- בנו של יצחק,

הספרי מציין: "מה חבל זה  משולש שהוא עשוי בשלושה גדילים –  היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולם"- כחבל המורכב משלושה גדילים, כל גדיל הוא משני חוטים- כנגד אברהם ושרה, יצחק ורבקה.

ראיתי בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן :כביכול כל עם ישראל קשורים באמצעות חבל אל מקורם - אל ה'.

רבינו בחיי טוען: כי ה'  בחר את ישראל מכל אומות העולם – להבדילם שיהיו בחלקו ואילו על אומות העולם ממונים י"ב מזלות כמספר  שבטי ישראל- מה שאין כן אצל  עם ישראל- כי הם מעל המזל והכוכבים-  ולמעלה זו לא זכתה שום אומה בעולם!

רש"ר מסביר: יעקב היה נדחה על ידי מועצת העמים - בגלל עוניו ומראהו הדל וכך כביכול נפל בחלקו של ה', ולעומתם שהם היו עובדי אלילים- יעקב קיבל את התורה ,לפיכך רק הוא נועד להכריז בפני  האומות על גדולת ה' ועל הכנעתו שלו  על ידי קיום המצוות לה'.

הצדיק- רבי משה מקוברין אמר על הפסוק: "יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"  סגולתו של חבל עבות- שהוא מורכב  מכמה חוטים וגם עם חוט אחד יחסר- עדיין החוזק של החבל אינו נפגם ניתן להמשיך איתו הלאה וגם לא תמיד מבחינים שחסר משהו ממנו, או נפגם איזה חוט. והוא הנמשל גם לגבי עם ישראל- כאשר הם מאוחדים ומלוכדים יחדיו, הם עומדים בפני האויבים המנסים להשמידם, חלילה.

משל הנשר.

נאמר::"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ". 

מנקודת מבט  מדעית: ידוע כי הנשר שייך לסוג העופות הדורסים, אוכל נבלות ומקורו בנוי  בצורה מעוקלת. צווארו ארוך ,רגליו קצרות וחזקות, מכוסות  פלומה לבנה.

בתנ"ך, הנשר מוזכר 28 פעמים, הנשר נחשב למלך העופות, המקור לכך מופיע בגמרא: ".... מלך שבחיות: ארי, מלך שבבהמות: שור, מלך שבעופות: נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו" (חגיגה, י"ג ע"ב).

הנשר נמצא בתורה בראש רשימת העופות הטמאים:

"ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם , את הנשר..." [ויקרא י"א, י"ג]

הנשר משמש סמל של כוח, קלות מעוף ,מהירות  ורעבתנות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" [שמות י"ט ,ד]

במשנה -מסכת אבות נאמר: "יהודה בן תימא אומר: הווי עז  כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי וגיבור כארי.." [אבות  ה, כ]

על שאול ויהונתן נאמר: "שאול ויהונתן הנאהבים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו" [שמואל-ב, א, כ"ג]

שלמה המלך מתפעל מהנשר ואומר: "כנשר יעוף השמים" [משלי כ"ג, ה]

עוד אומר שלמה : "שלושה המה נפלאו  ממני דרך נשר בשמים" [משלי ל, י"ח]

באיוב נאמר על הנשר : "באשר חללים שם הוא" [איוב ל"ט, כ"ח]

"ופני הנשר לארבעתן" [יחזקאל א, י]

הנביא ישעיהו מזכיר את הנשרים ומדגיש את כוחם: "וקווי ה' יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים ירצו ולא ייגעו ילכו ולא יעפו" [ישעיהו, מ, ל"א]

בפרשתנו: הנשר מוזכר  כעוף הדואג  ומסור לגוזליו, כפי שנאמר: "כנשר יעיר קינו" [דברים ל"ב, י"א]

רש"י מסביר:  כי הקב"ה מתייחס לבניו  כאותו נשר הנוהג בחמלה ורחמים כלפי גוזליו אינו נכנס בבת אחת אל הקן, אלא קודם מנענע את ענפי העץ ועף ביניהם עד שבניו יתעוררו ויהיו מוכנים לקבלו.

בספרי נאמר: "מה נשר זה אין נכנס לקינו עד שהוא מטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לחברו, בין סוכה לחבירתה, כדי שיעירו בניו ויהיה  בהם כוח לקבלו, כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל- לא נגלה עליהם מרוח אחד, אלא מארבע רוחות." כלומר-  גם הקב"ה לא נגלה בבת אחת כאשר נתן לעם ישראל את התורה ולא בא אליהם מכוון אחד, אלא מארבע רוחות השמים.

דעת מקרא מסביר: כשהנשר רוצה להעביר את הקן למקום אחר, הנשר ניגש בעדינות אל גוזליו וטוענם על כנפיו ,משום כך מרחף מעל הקן ופורש את כנפיו כדי שהם יעלו  לשם ,וכך הוא נושא אותם למקום אחר שבחר.

זהו משל: על יציאת מצרים שהסיע אותם משם ונחה אותם במדבר על ידי משה ואהרון-  דאג להם לאורך כל הדרך ושמרם מכל מיני אויבים והעבירם -

כמו שנאמר:" לשלום וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה".[דברים א,ל"א]

לסיכום ,לאור האמור לעיל,  השירה מתארת לנו את כל אהבת ה' אל עם ישראל ומסירותו הרבה לאורך כל הדרך, את צפיותיו מעם נבחר זה  ומגלה דברי נבואה עתידית             - חזון אחרית הימים.