הביטוי, 'מתחייב בנפשו' מופיע כמה פעמים בפרק זה ועלינו להתבונן בו. לנפש האדם יש רצונות חיוביים, נפשו היא לא כמו נפש הבהמה. אדם הפועל נגד רצונותיו החיוביים נגד נפשו הרי הוא פוגע בנפשו, נפש צלם אלוהים שבו. המשנה לא מתארת את עונשו של הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ופנה ליבו לבטלה, אלא מתארת את הפגם שהוא פוגם בנפשו. (ב' הבתוך).

לילה הוא זמן מנוחה, העולם פוסק ממרוצתו. זמן זה מיועד להכנה והכשרת הכוחות לפעילות הבוקר של יום המחרת. על כן פעילות וערנות בלילה איננה נכונה, האדם נוצר כדי לפעול ולעבוד והלילה נועד לשם התכנסות וקבלת כוחות חדשים לקראת היום הבא.

הנעור בלילה מראה בעצמו שאין לו מחשבות על עבודת המחר, אין לו מחשבות על עמל האדם- לעצמו, לחברה, ולעולם כולו. הוא חסר את מחוייבתו לעצמו ולעולם.

כבר עלה השחר, האדם מתחיל בעמל יומו. גם האדם העסוק בפרנסתו, היימצר לכאורה רק לטובתו - מועיל לחברה, החברה סוף סוף נהנית מתוצרתו.

אך המלהלך בדרך יחידי, ביום העבודה שלו, נשאר יחידי ללא מגע עם החברה, ללא מחשבה עם החברה ועל החברה. אדם זה שאינו מעורב בדעת עם הבריות, כאילו הוא יחיד בעולמו של הקב"ה, הפך גם את יומו הנועד לפעולה לטובת החברה - לפעולה לעצמו בלבד ובזה איבד את נפשו.

וכן המפנה ליבו לבטלה, בתוך היום הנועד לעמל לטובת הכלל, מפנה את מחשבות ליבו לא לקיומו של עולם אלא לבטלה, לאי קיומו של עולם. הוא עוסק בדברים חולפים, לא מייצרים, לא מטיבים לעולם ולאחרים.

בימים אלו, כאשר אנחנו מתבוננים על תקופה לא קצרה בה היינו בבתינו יומם ולילה, אנו יודעים שהכשרנו את כוחותינו לקראת העמל הגדול, למרות שלא תמיד יצאנו למחרת ליום העבודה, זאת מתוך הבנה שצריך בלילה לאגור כוחות ולא להפוך לילה ליום, שלא להיות בבחינת הנעור בלילה.

הרצון שלנו בזמן שיבתנו בבתינו לצאת לעבודה, לכלכלה, לחיי החברה לא נובע מתוך רצון אגואיסטי. עניינה של החזרה לשגרה הוא לחזור לחיים ההפוכים מ'המהלך בדרך יחיד' לחזור להלוך בתוך החברה, אל תוך חברה שמתנהלת נכון, חיה ופועלת בכל התחומים- החברתיים הכלכליים והרוחניים.

התקופה הארוכה שעברנו בבתינו ונמנענו מלצאת לעמל היום, נמנענו מלחשוב על מה אנחנו מייצרים בהווה, גרמה לנו להפנות את הלב לדברים ערכיים שלא יהיה ליבנו פונה לבטלה.

חשבנו הרבה מה נעשה כשנצא החוצה, כיצד נפעל טוב יותר, איך נעשה יותר טוב. וכן כשמביטים על עם ישראל רואים אנשים כמו החלקאים שאינם עסוקים רק בעצמם, פרנסתם בדוחק גדול, הם זורעים בדמעה ובדמעות. אך הם עושים זאת למען עם ישראל, הם יודעים שעם ישראל צריך חקלאות ארץ ישראלית. כך הם גם אנשי המדע והמחקר הטורחים טרחה רבה להשיג תרופה או חיסון לנגיף.

כך צריך להיות המבט על כל המקצועות - הוראה, חינוך, ביטחון, כלכלה, תקשורת, פוליטקה וכו'..

תמיד עלינו לראות את עצמנו כאנשים הרוצים לקיים בעצמנו את דברי המשנה, לחיות חיים מלאים, חיים, ומחיים איתנו עולם ומלואו.