ב"ה

 

ברכות התורה:

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה: וְהַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלוֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

 

נא לשמור על קדושת התפילה (טעון גניזה).

 

 

אדם הרוצה ללמוד תורה או לומר תפילה, ולא אמר את ברכות התורה (כמופיע בסידור לאחר ברכות השחר), ראוי ונכון לומר קודם הלימוד/התפילה את ברכות התורה, וגם נשים צריכות לאומרם.

את ברכות התורה יש לומר פעם אחת ביום, בכול יום, כמובא בשולחן ערוך סימן מז: ברכת התורה צריך לזהר בה מאוד.

 

ביאור ברכות התורה

א. "אשר בחר בנו מכל העמים" וכמו שכתוב בספר שמות יט: " וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (סגולה - אוצר חביב). נכון שהקב"ה ברא את כל הנבראים אשר על פני האדמה, אבל אותנו זרע יעקב הוא בחר להיות בניו, 'בנים אתם לה' אלוקיכם' (דברים יד). בחירה זו עצמה, חילקה והפרידה אותנו מכל העמים האחרים.

ב. "ונתן לנו את תורתו" -  שהיא תורת ה'. תורה שהיא הבנה אלוקית, הגבוהה מהבנת האדם המושתת על מאורעות החיים ונובעת מהאופן בו מרגישים את החיים הגופניים.

ג. "אשר נתן לנו תורת אמת"  מבין עשרים ושבע האותיות, א' היא האות הראשונה, מ' היא האות האמצעית ו-ת' היא האחרונה. לומר לך, כי בהתחלה באמצע ובסוף, בכל מקום, תמצא האמת בשוה. תורת ה' תורת אמת היא. התורה היא נצחית והוראותיה תקפות לכל זמן ולכל מקום בשוה.

ד. "וחיי עולם נטע בתוכנו" -  הקב"ה נטע בתוכנו הוראות, כיצד יש להתנהג ולחיות בעולם הזה. ההוראות מקיפות את כל חי האדם, החל מלפני הולדתו (שמירת דיני אישות וטהרת המשפחה), ועד לאחר מותו.

ה.  "ברוך אתה ה' נותן התורה"  - הקב"ה נותן את התורה באופן תמידי. כשם שבמתן תורה ראו כולם אלוקות, כמו כן גם כיום, כאשר יהודי לומד או עולה לתורה עם מחשבה נקיה, הוא מרגיש אלוקות וקדושה.

 

לביאור ברכות התורה בהרחבה ראה: תוכנת תורת אמת, הלכות ברכות השחר.

 

 

ב"ה

אגרת הרמב"ן

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א ח).

תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (נדרים כב ע"א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ.

וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה. וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'. וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׂנֶּאֱמַר (דה"ב ו יח): הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם (ע"פ משלי טו יא). וְנֶאֱמַר (ירמיהו כג כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'.

וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּדוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.

וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת – מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵש, וגו'.

וּבַמֶה יִתְגָּאֵה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר – "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמואל א פרק ב). וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלוֹקִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"א כט יב): וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ, וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ? וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה: "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַח" (איוב יב כ). נִמְצָא: הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים, לָכֵן תַּשְׁפִּיל עַצְמְךָ, וִינַשַׂאֲךָ הַמָּקוֹם.

 

 

עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶנוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶנוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד. בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּבְכָל עֵת – חֲשׁוֹב בְּלִבָּךְ כְּאִלוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא כָּל הָעוֹלָם. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ. וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם. וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ – אַל תַּעֲנֵהוּ בְּקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ. וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד, אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ. וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ. וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיוּ כָּל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה. וְהַסֵר כָּל דִבְרֵי הָעוֹלָם מִלִבְּךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהָכֵן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְטַהֵר רַעֲיוֹנֶיךָ, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ. וְכֵן תַּעֲשֶׂה כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, וְלֹא תֶחֱטָא. וּבָזֶּה יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים; וּתְפִלָּתְךָ תִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה, וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י יז): "תָּכִין לִבָּם – תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ".

תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחֹת, לְקַיְּמָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ, וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה – יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל, עַד עוֹלָם. אָמֵן סֶלָה.

 

 

 

 

 

ב"ה

 

הקדמה לתפילה:

 

אָנָא יְיָ אֱלוֹהַי אַל יְעַכֵּב שׁוּם חֵטְא וְעָוֹן וְהִרְהוּר רָע אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, וְתַּעֲלֶה לְרָצוֹן לְמָעְלָה עַד עַתִּיק יוֹמִין. אָנָא אֱלוֹהֵינוּ תִּפְשׁוֹט יָדְךָ מִתַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים לְקַבֵּל אוֹתָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֶנָּה מִכָּל הַקְּלִפּוֹת, וּתְצַוֶּה לְמַלְאָכֶיךָ הַמְמוּנִים עַל הַתְּפִילָּה בְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ לְהַכְנִיס תְּפִלּוֹתֵנוּ לְפָנֶיךָ, וְאַל יִהְיוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵינוּ לְבֵינֶךְ. וְתִתֵּן בָּנוּ כֹּחַ עַל יְדֵי תְּפִלּוֹתֵנוּ לְהַכְרִית הַקְּלִפּוֹת וּלְטַהֵר הָעוֹלָמוֹת וּלְהַעֲלוֹתָם מֵעוֹלָם לְעוֹלָם, וּלְהַעֲלוֹת אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְמוֹתֵינוּ וּלְטַהֲרָם מִכָּל סִיג. אָנָּא יְיָ זַכֵּנִי נָא לִהְיוֹת מֵהַשָּׁבִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לֵב. הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. וְאַל תִּטְרֹף עָלַי אֶת הַשָּׁעָה. וְתַּנִּיחֵנִי לְעָבְדְּךָ וּלְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עָוִיתִי, עַל יְדֵי מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אַךְ לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִין וָחֳלָאִים רָעִים, לְמַעַן אֶזְכֶּה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ. כְּדִכְתִיב: אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ. וְלָא אֵיעוֹל בְּכִסּוּפָא קַמָּךְ אָמֵן סֶלָּה.

 

הֲרֵנִי מְקַשֵּׁר אֶת עַצְמִי בִּתְפִלּוֹת אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר וּלְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ וְדַעְתִּי עַל דַעְתָּם וְכַוָּנָתִי עַל כַּוָּנָתָם.

וְהֲרֵנִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְהֲרֵנִי אוֹהֵב כָּל אֶחָד מִבְּנֵי יִּשְׂרָאֵל כְּנַפְשִׁי וּמֵאוֹדִי.

 

ניתן לומר את ההקדמה לתפילה לפני כל תפילה – פרט לשבתות וימים טובים.

נא לשמור על קדושת התפילה (טעון גניזה).

 

 

 

 

ב"ה

 

תפילה נדירה זו מיוסדת עפ"י המקובל ר' יצחק לוריא זצוק"ל זיע"א המכונה בפי כל האר"י ז"ל,

ניתן לאומרה לפני כל תפילה, מלבד ל-ימים טובים ושבתות.

 

המושג עתיק יומין המופיע בתפילה חוזר ונשנה בספרות הקבלה והחסידות (1), בתמצית: עתיק יומין הכוונה לאור אשר למעלה מסדר ההשתלשלות – בחינה אשר אין שם תערובת דין כלל, תענוג וטוב אין סופי ותפילה אשר מגעת עד בחינת עתיק יומין מתקבלת ברצון (ללא שום מניעות).

וכן מובא בספרות הקבלה כי קליפות (אנרגיות שליליות) נוצרות ע"י האדם כתוצאה ממחשבות, דיבורים או מעשים שאינם רצויים (2), ואלו (הקליפות) הם אשר מונעים מהתפילה להתקבל.

למרות שמהות כוח הרע לתת את אפשרות הבחירה לאדם כפי שמובא: הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: (3)

כוחות הסטרא אחרא (הצד האחר-כוחות הרע) אינו מבוטל ומתלבשות לעתים באדם וגורמים לעיכובים ומניעות, עד כדי כך שיכולים להוריד את האדם מדחי אל דחי ר"ל, לכן טוב לעשות הכנות לתפילה בכדי לטהר את האוויר מאותם אנרגיות שליליות ולהמשיך את הישועה המתבקשת (4)

להלן מעשים אשר יעשו בטרם התפילה מסוגלים לסייע לקבלת התפילה ולהמתקת הדינים:

1.לימוד תורה.

2.נתינת צדקה (בימי חול).

3.טבילה במקווה.

4.הדלקת נר לעילוי נשמת צדיק.

5.קביעת מקום מיוחד לתפילה (עדיפות למקום אשר ימצאו בו ספרי קודש כגון:חומש, תהילים וכד')

 

אמירות מחז"ל:

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים (תלמוד בבלי מסכת ברכות דך כח).

 

ריש לקיש אמר המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה, ר' יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה, רש"י מבאר: שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה  (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד).

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ (ספר דברים פרק ל).

 

הערות:

1.תיקוני הזוהר,  שער הכוונות.

2.ראה באריכות השפעת המחשבה, דיבור ומעשה על האדם בספר התניא (חסידות מבוארת) פרקים ד, יב-יג. 

3.ספר דברים פרק ל, ובכדי להבין מעט מזעיר על כוחות האופל מומלץ לראות את הסרטים: סיאנסים בצבא, מוות קליני, סעדה, הסרטים הנ"ל מתארים למעשה כוחות הקיימים בבריאה. 

4.לעתים המקום גורם לקבלת התפילה ולעתים הזמן – עת רצון.

 

 

 

תפילה קודם התפילה, מרבי אלימלך מליזענסק זצוק"ל זי"ע:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁוְעַת עֲתִירוֹת, וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלַּת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמָיו. שֶׁתָּכִין לִבֵּנוּ וּתְכוֹנֵן מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וּתְשַׁגֵּר תְּפִלָּתֵנוּ בְּפִינוּ. וְתַקְשִׁיב אָזְנְךָ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַמִּתְחַנְּנִים אֵלֶיךָ בְּקוֹל שַׁוְעָה וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה. וְאַתָּה, אֵל רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, תִּמְחוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֶּר לָנוּ וּלְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, אֶת כָּל מַה שֶּׁחָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ וּפָשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי לֹא בְמֶרֶד וּבְמַעַל, חָלִילָה וְחָלִילָה מָרִינוּ אֶת פִּיךָ וְדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וּמִצְוֹתֶיךָ, כִּי אִם מֵרֹב הַיֵּצֶר הַבּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ תָּמִיד. לֹא יָנוּחַ וְלֹא יִשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר מְבִיאֵנוּ אֶל תַּאֲוַת הָעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה וְאֶל הֲבָלָיו, וּמְבַלְבֵּל אֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ. הוּא מְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָתֵנוּ וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ תָּמִיד בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ. כִּי נֶחֱלַשׁ שִׂכְלֵנוּ וּמֹחֵנוּ וְלִבֵּנוּ עַד מְאֹד. וְכָשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל מֵרֹב הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְטִרְדַּת הַזְּמַן: לָכֵן אַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי נֶאֱמַן בֵּיתְךָ. וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ כְדַאי, כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ לְהֵיטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ אֶנְקָתֵנוּ וְצַעֲרֵנוּ וְשִׂיחֵנוּ עַל אֲשֶׁר אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקָרֵב עַצְמֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וּלְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אֲהָהּ עַל נַפְשֵׁנוּ, אוֹי עָלֵינוּ מְאֹד, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם: וְעַתָּה תְּעוֹרֵר נָא עָלֵינוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהַמְרֻבִּים לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר אֶת יִצְרֵנוּ הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְתִגְעַר בּוֹ שֶׁיָּסוּר וְיֵלֵךְ מֵאִתָּנוּ, וְאַל יָסִית אוֹתָנוּ לְהַדִּיחֵנוּ מֵעֲבוֹדָתֶךָ חָלִילָה. וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה חָלִילָה הֵן בְּהָקִיץ הֵן בַּחֲלוֹם. בִּפְרַט בְּעֵת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָתֶךָ. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בְּמִצְוֹתֶיךָ, תְּהֵא מַחְשְׁבוֹתֵינוּ זַכָּה צְלוּלָה וּבְרוּרָה וַחֲזָקָה, בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב עִמָּנוּ: וּתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ וּלְבַב כָּל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, וּלְבַב כָּל הַנִלְוִים אֵלֵינוּ, וּלְבַב כָּל הַחֲפֵצִים בְחֶבְרָתֵנוּ, לְיַחֶדְךָ בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה. לְעָבְדְךָ עֲבוֹדָה הַיְשָׁרָה, הַמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְתִקְבַּע אֱמוּנָתְךָ בְּלִבֵּנוּ תָמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, וּתְהֵא אֱמוּנָתְךָ קְשׁוּרָה בְּלִבֵּנוּ כְּיָתֵד שֶׁלֹּא תִמּוֹט, וְתַעֲבִיר מֵעָלֵינוּ כָּל הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינֶךָ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל מִּכְשׁוֹל וְטָעוּת, אַל תַּעַזְבֵנוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ וְאַל תַּכְלִימֵנוּ, וּתְהֵא עִם פִּינוּ בְּעֵת הַטִּיפֵנוּ, וְעִם יָדֵינוּ בְּעֵת מַעֲבָדֵינוּ, וְעִם לִבֵּנוּ בְּעֵת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ: וּתְזַכֵּנוּ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנְּיַחֵד אֶת לְבָבֵנוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְדִבּוּרֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ וְכָל תְּנוּעוֹתֵינוּ וְהַרְגָּשׁוֹתֵינוּ, הַיְדוּעוֹת לָנוּ וְשֶׁאֵינָן יְדוּעוֹת לָנוּ, הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל מְיוּחָד אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים בְּלִי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל חָלִילָה, וְטַהֵר לִבֵּנוּ וְקַדְּשֵׁנוּ, וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ בְּאַהֲבָתְךָ וּבְחֶמְלָתְךָ, וְתִטַּע אַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתְךָ בְּלִבֵּנוּ תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם, בְּלֶכְתֵּנוּ וּבְשִׁבְתֵּנוּ וּבְשָׁכְבֵּנוּ וּבְקוּמֵנוּ תִּבְעַר תָּמִיד רוּחַ קָדְשְׁךָ בְּקִרְבֵּנוּ. וְנִשְׁעָנִים תָּמִיד בְּךָ וּבִגְדֻלָּתְךָ וּבְאַהֲבָתְךָ וּבְיִרְאָתְךָ, וּבְתוֹרָתְךָ שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר, וּבְמִצְוֹתֶיךָ, הַכֹּל לְיַחֵד שִׁמְךָ הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא: וְתִשְׁמְרֵנוּ מִן הַפְּנִיּוֹת וְהַגֵּאוּת וּמִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת, וּמִכָּל דָּבָר הַמַּפְסִיד עֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה הַחֲבִיבָה עָלֵינוּ, וְתַשְׁפִּיעַ רוּחַ קָדְשְׁךָ עָלֵינוּ, שֶׁנִּהְיֶה דְבֵקִים בָּךְ וְשֶׁנִּשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֵלֶיךָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה תַּעֲלֵנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא לְמַעֲלַת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּזְכוּתָם יַעֲמֹד לָנוּ שֶׁתִּשְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ שֶׁנִּהְיֶה תָּמִיד נֶעֱנִים בְּעֵת שֶׁנִּתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ עָלֵינוּ אוֹ עַל שׁוּם אֶחָד מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, עַל יָחִיד אוֹ עַל רַבִּים, וְתִשְׂמַח וְתִתְפָּאֵר בָּנוּ, וְנַעֲשֶׂה פְּרִי לְמַעְלָה וְשֹׁרֶשׁ לְמַטָּה, וְאַל תִּזְכֹּר לָנוּ חַטֹּאתֵינוּ וּבִפְרָט חַטֹּאת נְעוּרֵינוּ, כְּמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: חַטֹּאת נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר, וְתַהֲפֹךְ עֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ לִזְכוּת, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ מֵעוֹלָם הַתְּשׁוּבָה תָּמִיד הִרְהוּר לָשׁוּב אֵלֶיךָ בְּלֵב שָׁלֵם. וּלְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים: וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ, שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה: וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ, וְזֶה עִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ; וְאִם אֵין לָנוּ שֵׂכֶל לְכַוֵּן אֶת לְבָבֵנוּ אֵלֶיךָ, אַתָּה תְלַמְּדֵנוּ אֲשֶׁר נֵדַע בֶּאֱמֶת כַּוָּנַת רְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וְעַל כָּל זֹאת מִתְחַנְּנִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ אֵל מָלֵא רַחֲמִים שֶׁתְּקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתֵנוּ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

 

 

ü     ניתן לאומרה בכול עת.

 

ü     נא לשמור על קדושת התפילה (טעון גניזה).

 

 

 

ה'צעטיל קטן' - מרבי אלימלך מליזענסק זצוק"ל זיע"א:

אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם:

א . בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה, ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מיטתו ואינו יכול לישון- יהיה מהרהר במצות עשה זו של "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו, כאלו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים, והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש על קידוש השם יתברך, ומחשבה טובה- הקב"ה מצרפה למעשה. ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל, רק מקיים מצות עשה דאורייתא.

ב . בפסוק ראשון של קריאת שמע וברכה ראשונה של שמונה עשרה יהרהר כנ"ל, ועוד יכוון: אם יענו אותו כל אומות העולם בכל עינויים קשים ויפשטו עורו מבשרו להכחיש, חס ושלום, ביחודו- יסבול כל היסורים, ולא יודה להם, חס ושלום. ויצייר בדעתו ומחשבתו, כאלו עושין לו כנ"ל, ובזה יצא ידי חיוב קריאת שמע ותפלה כדין.

ג . גם בשעת אכילה וזווג יכוון כנ"ל; וכשיתחיל להרגיש תענוג גשמי, יצייר במחשבתו כנ"ל, ותיכף ומיד יאמר בפיו ובלבבו שיותר היה לו תענוג ושמחה בעשיית מצות עשה של "ונקדשתי" באופן הנ"ל מהרגשת תענוג גשמי הזה, שהוא מהצרעת משכא דחויא, וכך יאמר: וראיה לדבר שיותר היה לו תענוג ושמחה בעשיית מצות עשה של "ונקדשתי" באופן הנ"ל, שאפילו היו חוטפין אותו רוצחים באמצע אכילה וזווג לעשות לו העינויים קשים- הייתי משמח את עצמי על קידוש השם יתברך יותר מתענוג גשמי הזה. אך יזהר, שיהיה דובר אמת בלבבו, ושיהיה אז, בשעת מעשה, תקוע על לוח לבו בתוכיות ובפנימיות הלב באמת גמור, ולא ישטה את עצמו להיות כגונב דעת עליונה חס ושלום.

ד . בכל הדברים שבעולם- הן בתורה, הן בתפלה, הן במצות מעשיות- ירגיל את עצמו לומר בזה הלשון: הריני עושה זאת לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לעשות נחת רוח להבורא, יתברך שמו, וירגיל את עצמו לומר זאת בתוכיות ופנימיות הלב, ובהמשך הזמן ירגיש הארה גדולה באמירה זו.

ה . כשיתחיל להתעורר בו מדה רעה, חס ושלום, ממידות רעות שהוא רגיל בהם, כגון עקשנות ובושת של גאווה ועצלות ובטלה המביאה לידי שעמום וכיוצא בהם- יאמר תיכף ומיד בזה הלשון ובכל כוחו: הַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי, הַפְּרִיזִי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וְהַגִרְגָשִי- וינצל. וירגיל את עצמו לצמצם ראייתו שלא להסתכל חוץ לארבע אמות אפילו בהיותו בביתו, ובפרט בבית הכנסת ובחדר שלומד. בדרך הילוכו בחוץ ובהזדמן לפניו אישה- אפילו אשתו ובניו הקטנים וכיוצא יצייר לפני עיניו השם י-ה-ו-ה

ו . כשיבוא לו, חס ושלום, מחשבה רעה מניאוף, יאמר כמה פעמים: "ונשמרת מכל דבר רע" ויהרהר אז בדרשות חז"ל שדרשו עליו, שלא יהרהר אדם ביום, ויבוא לידי קרי בלילה, ולא יניח, חס ושלום, לשהות המחשבה רעה במוחו, שלא לטמאות שׂכל העליון, חס ושלום.

 

ז . כשיבוא, חס ושלום, לידו בהזדמנות כנגדו הסתכלות רעה, חס ושלום, כגון בהמה וחיה או עוף שנזקקין זה לזה, או טפח מגולה באשה במקום ערווה או בצורת אשתו נדה וכיוצא בהן- יאמר תיכף ומיד הפסוק: "ולא תתורו אחרי לבבכם"ולא יטמא את שׂכלו, חס ושלום.

ח . ירגיל את עצמו שלא יתחיל לדבר לשום אדם זולת לצורך גדול ההכרח לו, ואף ההכרח ידבר בדברים קצרים מאוד, מנופה בשלוש עשרה נפה, שלא יהיה בדיבורו שום שקר, חס ושלום, ושום חנופה ושום לשון הרע ורכילות, ושום הלבנת פנים, ולא שום הראות מעשיו לבני אדם, וירגיל את עצמו בכלל שאמרו חז"ל: למוד לשונך לומר איני יודע. כשמדברין אליו בני אדם, אשר אין נזהרים מלדבר דברים בטלים, ישמיט את עצמו מהם בכל כוחו ובכל מיני תחבולות, וכשלא אפשר לו להשמט מהם בשום אופן- על כל פנים יקצר מאוד מאוד בזה שמוכרח להשיב להם.

ט . ירגיל את עצמו תיכף ומיד כשיתעורר משנתו, יאמר: מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. ויאמר אפילו בלשון אשכנז בלב שמח, ברוך אל עליון, אשר נתן לי מצות ציצית אלה, אשר אני מסובב בהן, ומצות נטילת ידיים שחרית להעביר רוח רעה והקליפה הקשה מעל שתי ידיים שלי. ויראה, שיהיה לבו מלא שמחה באמורו כנ"ל, ויקבל עליו הגדר של מיעוט הדיבור, כנזכר לעיל סימן ח.

י . יזהר מאוד בהתמדת הלימוד שעורין כסדרן תיכף ומיד אחר קומו משנתו, ואחר אומרו 'תיקון חצות' וה'צעטיל קטן', לא יזוז מהספר שלומד בו אפילו שעה אחת. בכל פעם שיישב את עצמו ללמוד ואחר שיאמר 'תפלת השב', המתחילה 'אנא השם' וכו' ותפלת התלמוד תורה בשערי ציון, המתחילה 'הנני רוצה ללמוד'- יראה בכל כוחו שלא לעשות שום הפסק אפילו במחשבה אחרת זולת מחשבת הלימוד ומחשבת ה'צעטיל קטן' שהוא לפני עיניו, כי המאור שבה יחזירנו למוטב.

יא . ירגיל את עצמו להתפלל בכל כוחו ובקול המעורר הכוונה להדבק המחשבה לדיבור, ופניו אל הכותל, בתוך סידור התפלה בבוקר ובערב, ולא יסתכל לצדדין מתחלת התפלה עד סופה, ובחזרת השליח ציבור השמונה עשרה יעיין בסידור לענות אמן בכל כוחו על כל ברכה וברכה, ובשעת קריאת התורה להטות אוזנו על כל דיבור ודיבור מהקורא כקורא את המגילה, ולעשות עצמו כאלם בבית הכנסת אפילו קודם התפלה ואחריה עד הליכתו לביתו.

יב . יצייר במחשבתו תמיד, ובפרט בשעת קריאת ה'צעטיל קטן' הזה, כאלו איש אחד עומד סמוך לו ומעורר אותו בקול רעש גדול לקיים כל הנהגות אלו, ואל יפיל שום דבר ארצה, אפילו נקודה קטנה; וכשירגיל עצמו כך, אזי במשך הזמן יבא עליו התעוררות גדול מצד נשמתו, רשפי אש שלהבת יה.

יג . לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם, ואפילו לפני חבר נאמן, כל המחשבות והרהורים רעים, אשר הם נגד תורתנו הקדושה, אשר היצר הרע מעלה אותן על מוחו ולבו- הן בשעת תורה ותפלה, הן בשכבו על מיטתו, והן באמצע היום- ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה, ונמצא על ידי סיפור הדברים, שמוציא מכח אל הפועל, משבר את כח היצר הרע, שלא יוכל להתגבר עליו כל כך בפעם אחרת, חוץ מעצה הטובה, אשר יוכל לקבל מחברו, שהוא דרך השם והוא סגולה נפלאה.

יד . יזהר מאוד ומאוד לחזור לפעמים בכל מעת לעת זה ה'צעטיל קטן', ויפרש כל תיבה ותיבה בלשון אשכנז. וזה יהיה לו חוק ולא יעבור מללמוד קודם הזיווג פרק ט"ז בספר ראשית חכמה שער הקדושה, והנהגות האר"י ז"ל, ואם ישאר לו פנאי, ילמד גם פרק י"ז מ'ראשית חכמה' הנ"ל, וזה יהיה לו חוק ולא יעבור.

טו . קודם נטילת ידיים לאכילה יאמר 'תפלת השב' של רבנו יונה ז"ל ואחר אכילת המוציא יאמר בזה הלשון: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, אין אני אוכל להנאת גופי, חס ושלום, רק שיהיה גופי בריא וחזק לעבודתו, יתברך שמו. ואל יעכב שום חטא ועון והרהור רע ותענוג גשמי את היחוד קודשא בריך הוא על ידי ניצוצות קדושות של האכילה והשתיה הזה. ויכוון, כשהוא אוכל דבר מה או שותה דבר מה, שהטעם שהוא מרגיש בפיו בשעת לעיסה ובשעת גמיעה, היא פנימיות הקדושה וניצוצות הקדושה, השורה במאכל או במשקה ההוא, ועל ידי האכילה והטחינה בשינים והאצטומכא נברר הפנימיות מהמאכל, שלא יעשה מותר להשפיע לחיצונים, ואז נפשו נהנית מהפנימיות, והפסולת נעשה מותרות ונדחה אל החיצונים. ויקבל אז במחשבתו, שתיכף ומיד כשירגיש שיצטרך לנקביו, לא ישהה את הפסולת בקרבו לטמא, חס ושלום, את מוחו ולשקץ את נפשו להשהות את הצואה והשתן בקרבו אפילו רגע אחד. וגם יצייר לפניו בשעת אכילה האותיות מאכל בכתב אשורית, ויהרהר שעולה תשעים ואחד -כמנין 'הויה' בשילוב 'אדני': יאהדונהי.

טז . האדם לא נברא בעולם רק לשבר את הטבע; לכן יזרז את עצמו לתקן מידותיו בשנת שמונה עשרה דוקא, כמו שאבאר, כגון: מי שנולד בטבע של עקשנות, ישבר את טבעו ארבעים יום רצופים לעשות דוקא להפך ממה שיעלה במחשבתו. וכן מי שבטבע עצל, ירגיל את עצמו ארבעים יום רצופים לעשות כל דבר בזריזות- הן בהולך לשכוב על מיטתו, הן לקום בבוקר ממשכבו, הן בזריזות לבישת בגדים ונטילת ידיים ולנקות את גופו ולילך בזריזות לבית הכנסת תיכף אחר קומו מהספר וכיוצא בהן. וכן מי שטבעו ביישן מהחלק של בושה רעה, ירגיל את עצמו ארבעים יום להתפלל דוקא בקול רם וכח תנועת אבריו, ולקיים 'כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה' ולברך על התורה בקול רם, עד שיעזרהו מן השמים להסיר הבושה הרעה ממנו. וכן מי שאמרי פיו אינם עולים יפה ומסודר מחמת הרגל טבעו וכלי הדיבור שלו- ירגיל את עצמו ארבעים יום להטות אזנו לדיבורים היוצאים מאליו, הן במילי דעלמא והן במילי דשמיא, הן בשעת הלימוד, כי הרגל של כל דבר נעשה שלטון. וכן מי שטבעו אינו מתמיד בלימודו- ירגיל את עצמו גם כן ארבעים יום וילמד יותר מהרגל שלו, ויסתכל בכל פעם קודם הלימוד ב'צעטיל קטן' שלי ומשם ואילך מן השמים יעזרוהו להיות מוסיף והולך בשבירת מדות הרעות עד תומם.

יז . בכל עת שהוא פנוי מהתורה ומהתפלה, ילמד את עצמו בעל פה דברים הצריכים לו, כגון 'תיקון רחל' ו'תיקון לאה' ו'תפלת השב' ו'ברכת הלבנה' ו'בריך שמיה' ו'על הכל' ו'מודים דרבנן', ויהרהר במצות עשה של 'ונקדשתי' וכו' ככתוב לעיל. כל זה מצאתי בכתב יד.

    ניתן לראות את הספר באתרהיברובוקס.

 

    נא לשמור על קדושת המאמר (טעון גניזה).

ב"ה

 

תפילה לזירוז הגאולה וסגולה לקבלת התפילה :

 

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹהֵינוּ וֶאֱלוֹהַי אֲבוֹתֵינוּ שתהא השעה הזאת, שעת רחמים, שעת רצון, שעת הקשבה, שעת האזנה, שעת קיבול תפילות, שעת ישועות גדולות לנו ולכל ישראל עמך, ותתנהג עמנו ועם כל עמך בית ישראל במידת החסד ובמידת הרחמים, ויעלו לפניך יְיָ  אֱלוֹהֵינוּ כל התלאות והצער והיסורין אשר עמך בית ישראל עברו מתוקף ואורך הגלות ומאומות העולם והערב רב, ויעלו נא עד אליך כל התחינות והתפילות והבקשות אשר עמך בית ישראל התפללו על הגאולה השלמה ושמע את נאקתנו והצל נא אותנו ואת כל בני ביתנו ואת כל עמך בית ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה ומכל חבלי משיח, בין חבלי משיח רוחניים, ובין חבלי משיח גשמיים, וראה נא כי אין נביא בדורנו ולא חוזה ולא אורים ותומים ולא בית המקדש והאמת נעדרת במאוד מאוד.

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: וצדקה וחסד ונדבה עשה נא עימנו יְיָ אֱלוֹהֵינוּ בזכות שלוש עשרה מידות רחמיך,

ובעבור שמך אֶֽהְיֶה אֲשֶׁר אֶֽהְיֶה ותחיש נא את גאולתנו ברחמים וברצון.

אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת.

וראה נא כי עמך בית ישראל כצאן אשר אין להם רועה, ואנו בניך ככתוב בתורתך הקדושה בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם וכן: בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל.וזכור נא את תחינת עבדך משה רבינו עליו השלום : יִפְקֹד יְיָ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְיָ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה, אֲדֹנָי שִׁמְעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וְעָשָׂה וְאֶל תְּאַחַר, ותגביה קרן משיח בן דוד עבדך, ונתת מהודך עליו, ובבנין ירושלים ובבנין בית המקדש תזכנו להתברך בקרוב, ותמלוך אתה יְיָ אֱלוֹהֵינוּ במהרה על כל מעשיך ככתוב בתורתך: וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְיָ: וכן: וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְיָ אֶת כָּל הָאָרֶץ: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי, אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא; וְאֶל-אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל, וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת: וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ, קְרֹבִים אֶל יְיָ יוֹמָם וָלָיְלָה. לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלוֹהִים אֵין עוֹד:

בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ:

וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.

 

» דף זה מכיל שמות קודש, טעון גניזה, מיועד לזיכוי הרבים.

◇ סגולה לקבלת התפילה ולמילוי משאלות הלב לטובה להתפלל על הגאולה השלמה.

 

 

ב"ה

 

תפילה להפקד בבנים (ניתן לאומרה בכל עת):

 

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹהַי וֵאֱלוֹהֵי אֲבותֵי, צּוּר הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת, לְמַעַן שִמְךָ הַגָּדוֹל הַנֶעְלָם היוצא מפסוק: יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן, שֶׁתִּתֵּן לִי זֶרַע זָכָר, רָצוּי וְהָגוּן, וְטוֹב וְיָפֶה, מְתֻּקָּן וּמְקֻבָּל, וְרָאוּי לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם בְּלִי שׁוּם עָוֹן וְאַשְׁמָה.

וְתִתֵּן לִי זֶרַע אֲנָשִׁים, וּתְּבָרְכֵנִי בְּשְּׁמֶךָ, וּתְבָרֵךְ אֶת בֵּיתִי בְּזָּכְרֶךָ, וְאֵדַע כִּי שָׁלוֹם אֹהָלִי. וְתַשְׁפִּיעַ בּוֹ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִמַחְצָב טָהוֹר, וּתְּכוֹנֵן כל הֲכָנוֹתָיו כְּדֵי לְהַשְׁלִימוֹ וּלְקַיְּמו וּלְהַעֲמִידוֹ בְּנוֹי, וּבְחֵן וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים,

בְּקַו הַבְּרִיאוּת, בְּאֹמֶץ וּבְתֹקֶף וּבִגְבוּרָה. וּתְרַחֵם עָלָיו בְּהֵעָשׂוֹתוֹ, בְּהִתְרַקְּמוֹ אֵבָרָיו. וְתַצִּיגֵהוּ עַל בּוּרְיוֹ בְּנַפְשׁוֹ וּבְרוּחוֹ וּבְנִשְׁמָתוֹ, בִקְרָבָיו וּבִיצוּרָיו.

וְלֹא יִהְיֶה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו לֹא נֵזֶק וְלֹא חִסָּרוֹן, לֹא נֶגַע וְלֹא חֹלִי, וְלֹא יֶחְסַר לוֹ כָּל טוּב כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְיִוָּלֵד בְּמַזָּל טוֹב וּבְשָׁעָה טוֹבָה וּבְרָכָה וְהַצְלָחָה,

וְיִחְיֶה חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם, בֵּין בְּרוּחָנִיּוּת בֵּין בְּגַשְׁמִיּוּת, בְּעֹשֶר וְאֹשֶׁר וְכָבוֹד, בִּכְלַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וּתְבָרְכֵנִי וְאֶת זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי בְּכָל דָּבָר הַמַּשְׁלִים דַּעְתֵנוּ וְשִׂכְלֵנוּ וְהַשָׂגָתֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ. וּתְבָרְכֵנִי בְּבִרְכוֹת שָׁמַיִם מֵעָל, וּבְבִרְכוֹת תְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת, בִּרְכוֹת שָדַיִם וָרָחַם.

אָנָּא יְיָ צְבָאוֹת אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשּׁוּבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנַי, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְךָ עָלַי הַשְׁקָפָה לְטוֹבָה, וְנָתַתָּה לִי זֶרַע אֲנָשִׁים מֻשְׁפָּע בִּנְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, וְיִהְיֶה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְוֹת, וּמִבִּרְכוֹת פִּיךָ תְּבָרְכֵנִי, וְיְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ עִם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יְיָ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה. וְקַיַּם בִּי כַּוָּנַת  יְצִירָתְךָ אֶת הָאָדָם בְּעוֹלָמְךָ, כִּי לָשֶׁבֶת אוֹתָהּ אַתָּה בְּרָאתָה וְאַתָּה יְצַרְתָּה, וְנָתַתָּה לִי זֶרַע אֲנָשִׁים קָדוֹשׁ וְטָהוֹר בִּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה, קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה, מִן הָאוֹצָר תָּבוֹא, מֻדְבָּק בְּנִשְׁמוֹת קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן. וְאַתֶּם נְשָׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֱיִיתֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, חָלוּ נָא פְּנֵי אֵל, לְמַלּׂאת שְׁאֵלָתִּי לְטוֹבָה, בִּזְכוּתְכֶם וּבִזְכוּת אֲשֶׁר אֲנִי מִתְאַוֶּה לְהַעֲמִיד בֵּן זָרִיז וּמְמֻלָּח בַּתּוֹרָה וְהָגוּן לִנְבִיאוּת. שְׁמַע קוֹלִי יְיָ אֱלֹהִים, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתִי, וְאַל תְּשִׁיבֵנִי רֵיקָם מִלְּפָנַיִךָ. וּתְמַלֵּא שְׁאֵלָתִי לְטוֹבָה, וַאֲגַדְלֶנּוּ לְיִרְאַת יְיָ כָּל הַיָּמִים עַד עוֹלָם, הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.

 

נא לשמור על קדושת התפילה (טעון גניזה).

 

 

 

ב"ה

 

התפילה הועתקה מאיגרת קודש ששלח הרב המקובל ר' משה בן נחמן (הרמב"ן) זצוק"ל זיע"א לתלמידו (1).

עדיף לומר את התפילה 3 פעמים ביום, ע"י שני בני הזוג, עד ארבעים יום מהפקידה בהריון.

מובא בספר תנא דבי אליהו (פרק ח"י): פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, ומצאני אדם אחד ואמר לי, רבי, מפני מה בעלי בתים של ישראל נעצרים על הבנים מהיות להם בנים? אמרתי לו, בני, מפני שהקב"ה אוהב אותם אהבה גמורה ושמח בהם ובתפלתם, לפיכך מצרפם, כדי שירבו רחמים על בנים (2).

רבי משה לייב שפירא זצוק"ל הציע לזוג נשוי ללא ילדים (שניסו הכול) לומר את תפילת חנה (3) בהר הזיתים בירושלים (בסמוך לקברי הצדיקים, מול מקום המקדש) בערב ראש השנה ויתמידו לומר בכול ערב ראש השנה גם לאחר שיפקדו בילדים ואכן הסגולה פעלה והזוג נפקד בילדים (4).

וכן מובא בשולחן ערוך הלכות ראש השנה (משנה ברורה): ויש מקומות נוהגין ללכת בערב ראש השנה לבית הקברות ולהרבות שם בתחינות, דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה יותר.

להלן סגולות המופיעות בספרי הקדמונים:

סגולה בדוקה ומנוסה להיפקד בבנים - לקיים מצוות שילוח הקן (5).

להיזהר ולהזהיר מאוד בתוספת שבת – בערב שבת ובמוצאי שבת (ספר סגולות ישראל).

לימוד בקביעות בספר "אור החיים" לרבנו חיים בן עטר זצוק"ל זיע"א מסוגל לפקידה.

עריכת שיעורי טהרת המשפחה (בבית) לזיכוי הרבים סגולה בדוקה ומנוסה! - עפ"י הרבי מליובאוויטש זצוק"ל זיע"א (6)

שינוי השם לאשה באופן שיתוסף האות ה (המורה על התרחבות) לשם האם, בדוק ומנוסה לפקידה לדוגמא: מ-טלי ל-טליה.

עפ"י ספר המדות, ערך בנים (חלקי): (7)

צניעות שבאשה מזכה לה לבנים (ראה תלמוד בבלי מגילה י).

מה יעשה אדם ויהיה לו בנים זכרים ישא אשה ההוגנת לו ויקדש את עצמו בשעת התשמיש ויבקש ממי שהבנים שלו (ראה נדה עא).

כל הרודף צדקה זוכה לבנים בעלי עושר בעלי חכמה בעלי אגדה (בבא בתרא ט:).

מכון פועה מתמחה במתן ייעוץ, הכוונה וסיוע לזוגות להם בעיות בגניקולוגיה ופוריות

השרות ללא תשלום טל : 1800-07-11-11.

הערות:

1.האיגרת מתארת בן היתר את השפעת המאכלים בטרם קיום התשמיש וכן את כח המחשבה המתלבשת בזמן החיבור על הוולד, וכן מובא בספר התניא (מבואר בהרחבה בספר: "שיעורים בספר התניא") פרקים ב, ז על הלבושים הרוחניים המתלבשים בבני הזוג ועל הוולד הנוצר, כתוצאה מהתנהגותם בשעת התשמיש, וכח לבושים רוחניים אלו אשר נמשכו ע"י הוריו (באמצעות מחשבות, דיבורים, מעשים לפני/בשעת התשמיש) והמסוגלים לגרום נטיות כאלה ואחרות לוולד לכל אורך ימיו!, ובספר נועם אלימלך ב-'ציטעל  קטן' מובא בסימן יד: וזה יהיה לו חוק ולא יעבור מללמוד קודם הזיווג פרק ט"ז בספר ראשית חכמה שער הקדושה.." ובספר הזוהר פרשת משפטים צה ע"ב, ביאור מתוק מדבש: כי כל הנשמות הבאות לעולם הזה צריכות להתלבש בלבוש אחד הנקרא צלם, וזה הצלם נמשך מקליפת נוגה המעורבת מטוב ורע, והם סוד היצר טוב ויצר הרע שבאדם, ואם האב והאם מהרהרים הרהורים רעים בעת יחודם, אז גורמים להמשיך לבוש לנשמת הולד מהרע שבנוגה ר"ל.

2.ראה ספר בראשית פרקים יא, כה, כט, וספר שמואל א פרק א.

3.תפילת חנה מופיעה בספר שמואל א פרק ב.<