"אמרי ליה פפונאי לרב מָתְנַה...: הָמָן מן התורה, מנין"? (בראשית ג, יא): 'הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ' "  (חולין קלט, ב)

חז"ל מספרים שרב מָתְנַה נשאל: "הָמָן מן התורה, מנין"? היכן מרומז בתורה מעשהו של הָמָן?

השיב רב מָתְנַה מהפסוק מפרשת בראשית, שלאחר שאדם הראשון וחוה אכלו מעץ הדעת הם הבחינו כי הם עירומים, וכאשר הוכיח הקב"ה את אדם הראשון שעבר על דבריו, אמר לו (בראשית ג, יא): "וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹום אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ"?

שאל הגאון רבי איסר זלמן מלצר: הדברים נראים תמוהים מאוד, שכן מה הקשר שבין המן בן המדתא האגגי, לבין חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת?

על פניו מתעוררת תמיהה על קישור בלתי מובן זה בין המילים: "הֲמִן" - אותיות "הָמָן", וברור הדבר שהגמרא לא התכוונה להביא פסוק שבו מוזכרות האותיות ה-מ-ן, אלא ודאי ישנו קשר מהותי כלשהו בין הָמָן הרשע לשאלת הקב"ה את אדם הראשון "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ". אם כך מהו המכנה המשותף לסיפור עץ הדעת ולסיפור מגילת אסתר?

אלא, תירץ רבי איסר זלמן: כאשר נתבונן נראה כי קשר הדוק יש בין שני הדברים. הָמָן הרשע היה ראש השרים, זכה לבנים רבים, לעושר אגדי, ושלט בכל רחבי הממלכה, על מאה עשרים ושבע מדינות! אין נכבד ממנו, המלך והמלכה ערכו משתה עבורו ולכבודו, ובכל זאת הוא החליט לצאת למהלך - שהביא עליו את קיצו - להשמיד את היהודים, וזאת מפני שאיש אחד ויחיד, מרדכי היהודי, ממיליוני הנתינים אינו משתחווה לו.

חסרון זה, שיש מי שהוא שהמן אינו שולט בו, היה לצנינים בעיני המן עד שהפך לעיקר החשוב ביותר עבורו.

בהתייעצו עם אשתו, חכמיו ויועציו, הוא מצהיר בפניהם (אסתר ה, יג): "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹואֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ"!

"וְכָל זֶה" לא שווה מאומה, כיוון שבן אדם אחד - מרדכי היהודי - לא משתחווה לו, והוא מתמלא חמה, והסוף ידוע.

על זאת נשאל רב מָתְנַה - היכן מרומז דבר זה בתורה? היכן השורש של המידה המגונה הזו, שאדם שיש לו הכל אינו מסוגל ליהנות ממה שיש לו רק בגלל נקודה זעירה שהוא מתעקש להציב מול עיניו עד שתסתיר את כל מה שיש לו?

השיב להם רב מָתְנַה שדבר זה מרומז בכתוב: "הֲמִן הָעֵץ" - אבי כל האנושות, אדם הראשון, כבר אצלו התגלתה תכונה זו. ה' הניח אותו בגן עדן, מלאכים צלו עבורו בשר ומזגו לו יין! ה' התיר לו לאכול מכל עצי הגן, והגביל אותו רק בעץ אחד (בראשית ב, טז-יז): "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" - אך הוא חשק רק את העץ אותו אסור היה לו לאכול והוא לה היה מסוגל לשאת זאת, עד שנכשל בחטא שהמיט מיתה עליו ועל האנושות כולה לדורות עולם.

זהו היצר הרע, המצליח לתעתע באדם כי כל מה שיש לו אינו שווה כלום, ורק אם ישיג נקודה פלונית מיד ישתנו חייו לטובה.

הרב חיים מאיר הר-לבן שליט"א, מהאתר: "דברי תורה" - www.divrei-tora.com

הרב ישראל יוסף ברונשטיין שליט"א, מהספר: "אלה הם מועדי" , "ותן חלקנו"