"העושה תפילתו קבע - אין תפילתו תחנונים".

לפי הבנת הגמרא משמע שזה דבר בפני עצמו. הדרכה רוחנית, שלא יבוא לתפילה כפורק חוב וכו'.

אך בפירוש הרב קהתי הביא הסבר נוסף (אינני יודע את מקורו) שהכוונה לחלוק על דברי קודמיו שחייבו תפילה קבועה, ולומר שלא חייבו נוסח קבוע של שמו"ע או מעין שמו"ע, שכן בנוסח קבע יצא שאין תחנונים.

כראייה לשיטה זו ניתן להטעים:

א. מתאים בסדר המשנה. המשנה פותחת במחלוקת מה קבעו, ור"א מסיים שלדעתו לא קבעו.

ב. כידוע כשנאמר "פלוני אומר" זה לחלוק, ואילו "אמר פלוני" - דבר מוסכם.
ההדרכה הרוחנית ודאי מוסכמת, למה א"כ נאמרה בלשון "פלוני אומר"? אך להסבר זה מובן, חולק על קודמיו לגבי קביעות נוסח.

ג. בתחילת הפרק "תפילת הערב - אין לה קבע" - שם המובן (לפי רוב המפרשים) שתפילת ערבית רשות. לפירוש זה יש התאמה בלשון. "אין לה קבע" = אינה חובה, "העושה תפילתו קבע" = קובעה חובה בנוסח.

אוסיף שיש התאמה בין רבי יהושע שמקל כאן שלא חייבו אלא מעין שמו"ע, וכן גם סובר שלא חייבו תפילת ערבית, וק"ל.

גם לפי ההסבר שהביא הרב שגיא שרבי אליעזר "שמרן" - מתאים. כידוע בבית ראשון לא היתה קביעות נוסח וזמן לתפילה. גם אנשי כנה"ג שתקנו תפילות וברכות, מסתבר שתיקנו נוסח כללי (ומכאן המחלוקות בפרטי הנוסח המדוייק). כך לדוגמה מצאנו שתיקנו "כל שלא הזכיר ברית תורה ומזון בהודאה, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו". משמע שהנוסח גמיש, רק קבעו מה התוכן שחייב להיכנס (ואכן בימינו יש נוסח תימן שמזכירים בקיצור "ברית תורה ומזון", ושאר נוסחים שמפרטים "בריתך שחתמת בבשרנו, תורתך שנתת לנו וכו'").

רק בתקופת ר"ג החלו לסדר נוסח קבוע ("שמעון הפקולי הסביר י"ח ברכות על הסדר ביבנה"). מתאים שר"א יתנגד לזה.

עוד מעניין שלקמן נראה שבבית מדרשו של רבי אליעזר עלה תלמיד פעם והאריך יותר מדי ואחר קיצר יותר מדי, ורבי אליעזר הצדיק תפילתם בכך שלא גרע ממשה רבינו שהאריך בתפילה 40 יום ולילה, וקיצר ב"א-ל נא רפא נא לה".

מוכח שבבית מדרשו של רבי אליעזר הנוסח פתוח. אין קבע. אפשר להאריך או לקצר כרצונך, כל עוד זה רחמים ותחנונים כמשה רבינו.

בבית מדרשו של רבן גמליאל מסתמא היה סידור עם נוסח דווקני על הסטנדר של החזן..

עוד יש להוסיף שבמסכת אבות ב', י"ג אומר בדומה ר"ש בן נתנאל:

הווי זהיר בקריאת שמע ובתפילה.
וכשאתה מתפלל - אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא...".

ההבדל בנוסח בולט. רבן גמליאל קובע נוסח וזמן מחייב: "בכל יום ויום מתפלל אדם ". לעומתו רשב"נ נוקט "וכשאתה מתפלל".