לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת שופטים

דברים טז, יח: שופטים ושוטרים תתן לך... ושפטו: תובנה: גם לשוטרים יש סמכות לשפוט בנושאים מסוימים. למשל השוטרים הכריעו מי זכאי להשתחרר משורות הלוחמים (כ, ט).

יז, ח: כי יִפָלא ממך דבר למשפט: ש: מדוע דווקא 'יִפָּלא' ולא 'יִסָּתר' או 'יִשָּׁאל'? ת: אדם מצווה לפתור את כל שאלותיו, גם ההלכתיות והמשפטיות, בכוח שכלו וצלמו שקיבל מה'. רק במקרה חריג, כעין פלא (לכן דווקא 'יִפָּלא'), כאשר אין בידו מענה לשאלותיו, הוא מחויב לפנות אל הכהן הלוי ואל השופט ("ובאת... ודרשת"; פסוק ט'), ואז יהיה מחויב למלא אחר הוראותיהם בלי לסור ימין או שמאל.

יז, יט: למען ילמד ליראה את ה' אלוהיו: תובנה: כתיבת ספר תורה (פסוק י"ח) מאפשרת למלך להגיע ליראת ה', לענווה ולשמירת המצוות (פסוק י"ט). אם היה ניתן להגיע לכך בלימוד תורה מספר קיים, לא הייתה מצווה על המלך לכתוב לעצמו ספר תורה. נראה לי כי אפשר להרחיב כלל זה על כל אדם, ולא רק על מלך. כן ניתן להרחיב ולהבין שעצם כתיבת דברי תורה, ולא רק לימוד מספרים קיימים, מביאים את הכותב ליראה, ענווה וקיום מעשי של המצוות.

כ, י: וקראת אליה לשלום: ש: מהו ה'שלום' לפי התורה? ת: השלום הוא כניעה ("ופתחה לך") ונכונות לשלם מס ולהיות עבדים לכובש. 'שלום' מלשון 'לשלם', כלומר עם המוכן לשלם עבור חייו הוא הראוי לשלום ולחיים.