ארבע אימפריות שלטו בעולם וכולן ניסו להתנכל לישראל, כל אחת לפי דרכה:

נבוכדנצר מלך בבל ניסה לכפות על ישראל את דרך האלילות והעבודה זרה.

אחשוורוש והפרסים פעלו בדרך הפיתוי לתענוגות הגוף.

אנטיוכוס בראש היוונים עמל להשכיח תורתם של ישראל.

כנגד שלושתן עמדו היהודים בניסיון ובסופו של דבר נצחו ושרדו.

אז הגיעה האימפריה הרומאית והכשילה את ישראל במכשול שהתברר כקשה מכל - אנוכיות האדם - יצרו של האדם להאמין כי כל הישגיו הינם תוצאות מאמציו וכל השאר טפל, זניח ואינו חשוב. במקום לדחות גישה זו ולחזק את היסוד של "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל גדול בתורה ושכל ישראל ערבים זה לזה, כשלו ישראל בשנאת חינם והפכו לחברה בה כל אחד דואג בעיקר לעצמו.

כתב "הסבא מקלם" זצ"ל: "בשעה שאנו מתאבלים על החורבן, עלינו לשים לב שיהיו מעשינו ראויים שיבנה בית המקדש בימינו. אם אדם מתאבל על ירושלים, אך אינו מתקן את דרכיו - לשוטה מופלג יחשב. משל למה הדבר דומה? לאדם המשבר כלים ובו בזמן הוא מצטער עליהם. אם אדם ממשיך לחטוא, ובכך הוא מעכב את בנין הבית מחדש - מה מקום יש לאבלות?! כאשר נתרחק מהמעשים המחריבים את ירושלים, ונעשה מעשים ופעולות שיסודם בנין הבית - אזי יתכן ונחשב בקרב המתאבלים על ירושלים".

כאשר הערכים הבסיסיים ביותר של כל אדם ובפרט היהודי לוקים בחסר - מתערער כל הבניין והגלות מתארכת.

לכל אחד יש את המקדש האישי שלו. את הנשמה שלו, שלפעמים חרִבה ולפעמים נבנית. לפעמים אפילו לא מרגישים בקיומה. יש לנו את היכולת לתקן ולבנות את המקדש האישי שלנו, לברר את דרכנו ואת מעשינו ולא לתת לחשבון הנפש לעבור לידינו, מאחורינו.

כשהמקדשים הקטנים ייבנו ויעמדו זקופים, נהיה מוכנים למקדש הגדול, הבית העולמי, שיחזיר את השכינה לעולמנו.

הרב אחימאיר קלה,  מתוך האתר: "ישיבת כרם ביבנה" - https://www.kby.org/hebrew/

נעם אפטר