דרך יהודית - דמותה של יהודית אוסטרן הי"ד
7/5/2019
למי שרוצה להכיר את דמותה של יהודית אוסטרן הי"ד, אמא של מיקי דגני מדולב, נרצחה בדרכה חזרה מדולב. על שמה נקרא בית הספר "דרך יהודית".
סבתא יהודית אוסטרן הי"ד, סבתא של אשתי, נרצחה בפיגוע ועלתה באש השמימה בחג הסוכות התשנ"ג, כשהיא בת 57 בלבד. באש ממש. מול עיני בעלה, ואחותה שגידלה אותה כאם בזמן השואה.
בת 4 היתה יהודית (אידה) כשהתייתמה. האשה החורגת לה נישא אביה בשנית, נעלמה מהבית זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, בה גויס האב לשורות הצבא האדום, בו גם נפל חלל.
יום אחד עמדו מניה ורבקה, אחיותיה הגדולות של יהודית, בתור הארוך לקבלת קצבת הלחם היומית. כששבו הביתה הופתעו לשמוע מפי השכנים כי בהעדרן הגיעה טקסי שלקח את האם החורגת עם כל מיטלטליה..
החשש מפני הפצצות הגרמנים גרם ל3 האחיות לעזוב את הבית למשך 'לילה אחד בלבד', אליו לא חזרו לעולם.
הן הצטיידו במעיל, שמיכה וכרית עבור האחות הקטנה, וקצת לחם וריבה. לאחר שחצו את הדנייפר, נסחפו האחיות לזרם הפליטים שנמלט ממטר ההפצצות הגרמני, ומצאו עצמן צועדות במשך ימים ארוכים. בסופה של תקופה ממושכת של נדודים, רעב וחוסר אונים, הופנו האחיות לקולחוז סובייטי במחוז סטלינגרד.
מדי יום היו מניה ורבקה יוצאות לקטיף ירקות שהיה מרוחק מספר ק"מ מביתן. במשך היום קיבלה כל אחת שתי מנות אוכל, ולאחר מנת הערב היו אמורות להישאר ללון במקום כדי להספיק להתייצב השכם בבוקר להמשך העבודה. מניה ורבקה חלקו ביניהן צלחת מרק אחת ואת השנייה הביאה רבקה לאידה. בכל לילה צעדה רבקה עם צלחת המרק את הדרך הארוכה.
אידה הקטנה ישבה בחוץ והמתינה לאחותה המסורה ולצלחת המרק. רבקה נשארה לנוח מעט ואח"כ הייתה עושה את דרכה חזרה בריצה כדי לא לאחר חלילה לעבודה בבוקר. במשך הזמן הוחלפו מדי פעם מקומות העבודה אך את מנת המרק היומית תמיד חסכו האחיות מפיהן ושמרו לאחותן הקטנה.
בתום המלחמה נשלחו רבקה ואידה לבית יתומים. בהגיען לשם נאמר לרבקה, שהיא בוגרת מדי ומשום כך לא תוכל לגור בבית היתומים. אידה שמעה זאת ותפסה בחוזקה את יד אחותה, מחשש שמא יפרידו אותה מאחותה שהייתה הדבר הבטוח ביותר בעולמה. לאחר שסירבה לאכול ולישון הסכימו שרבקה תישאר במוסד כעובדת מטבח.
לאחר עלייתן ארצה, התנתה רבקה את נישואיה לגבר שיסכים שאחותה הקטנה תגור בביתם, תנאי שלא הקל על מציאת הבעל, לבסוף נשאה רבקה ליעקב פוקס, אך הם לא זכו לילדים.
יהודית נישאה למשה אוסטרן, ניצול שואה שעלה ארצה והפך לפלמחניק דתי ועליז.שתי הבנות שנולדו הקימו בתים לתפארת בדולב ובקרני שומרון.
את שבת חול המועד סוכות תשנ"ג עשו משה ויהודית בבית הבת הבכורה ביישוב דולב. לשבת המשפחתית הצטרפה האחות רבקה ובני משפחה נוספים. במוצאי השבת עלו כולם על רכב ההסעה שהזמינו, מבלי לדעת כי הרוצחים אורבים להם בהמשך הכביש.
יהודית העדיפה לשבת מאחור, ומשה ורבקה גיסתו ישבו לצד הנהג.הנסיעה דרך הכפרים הערביים עברה בשלום. שום אבן לא נזרקה. חבל מודיעין כבר נראה באופק ונראה שאפשר כבר לנשום לרווחה. כשהתקרבו ליישוב מתתיהו (היום בלב מודיעין עילית) נגע הרכב בחוט הפעלה של מטען צד שהונח על הכביש, וקול פיצוץ עז נשמע. הנהג שנפצע בבטנו יצא מן הרכב והחל לירות לכל עבר מחשש למארב מחבלים. כשהוא פצוע סייע הנהג בחילוץ הפצועים, ולאחמ"כ רץ להזעיק עזרה.
ברגע הראשון ניתן היה עדיין להמלט. משה ורבקה יצאו מן הדלת הקידמית ללא פגע. הדלת הצדדית נתקעה, הילדים הוצאו דרך החלונות ושאר המבוגרים, בהם גם פצועה קשה, חולצו דרך הדלת הקדמית.
רק יהודית נותרה ברכב.
תוך זמן קצר נשמע פיצוץ מחריד נוסף והרכב כולו החל לעלות באש. המומים ופצועים עמדו כולם מסביב מבלי יכולת להושיט עזרה ליהודית שנותרה לכודה בפנים ועלתה בסערה השמימה. המחזה היה בלתי נתפס במיוחד עבור רבקה שנשאה את אחותה לאורך כל מוראות השואה במסירות עצומה, ולא היה לאל ידה להושיע.
בצעדים כושלים עשו הנוסעים הפצועים את דרכם בכביש השומם מאדם בנסיון לפגוש נפש חיה שתסייע להם. רק לאחר שהתקדמו כברת דרך הגיעו כוחות החילוץ, אך את יהודית כבר לא ניתן היה להושיע. מילה, בת המשפחה שנפגעה, אושפזה עם כוויות במצב קשה ורק לאחר כחודש ימים שוחררה מבית החולים.
הגעתם לסוף הסיפור, סיפור דור השואה והתקומה, בין זכרון יום השואה ליום הזכרון.
לרובא דאינשי, באופן טבעי, פני הנרצחים וזכרונם הולכים ומתעמעמים. הזעם עולה בגרון אך יורד חזרה למעמקי הבטן תוך זמן קצר מכח הכבידה. אך עבור בני המשפחות נותר הכאב חד כביום העקדה, צורב כמכוות אש בבשר החי.
"יוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך".
אברהם בנימין
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
