חז"ל - סדר, צדק, חסד
"מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום. באו לשָׁם שני עניים להתפרנס. היו בידם סאתיים שעורים והפקידו אצלו, שכחו אותם והלכו להם. והיה רבי פנחס בן יאור זורע אותן בכל שנה וקוצרן וכונסן לגורן. אחר שבע שנים באו העניים ותבעו את שעוריהם. הכירם רבי פנחס בן יאיר. אמר להם: הביאו גמלים וחמורים, ובואו וטלו אוצרותיכם"
(תלמוד ירושלמי, דמאי פרק א' הלכה ג')
המניע לחוקי העמים, היא התועלתיות לצורך עשיית סדר בין בני אדם ושלא יהיה תוהו ובוהו בחברה. לעומתם, המניע לחוקי התורה הוא חיי מוסר המרימים את האדם מעל לתועלתיות האישית. חוקי התורה שואפים להעלות את בני האדם למדרגה של צדק.
אחת הדוגמאות לכך, היא במצוות השבת אבידה. התורה מצווה אותנו במקרה של מציאת אבידה, לא להתעלם מהאבידה, לשמור עליה ולנסות לאתר את בעל האבידה (דברים כב, א-ב): "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם... וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ".
האדם צריך לשאוף לחיי צדק ומוסר. אם טוב לך, תשאף שיהיה גם טוב לחברך. כלומר תגדיל את מעגל הטוב לא רק בשבילך אלא גם לחברך.
דרגה גבוהה עוד יותר היא זו של חסידי ישראל הקדושים - והיא השאיפה לעשיית חסד. הם מוכנים לסבול כדי שיהיה טוב לאחרים, כרבי פנחס בן יאיר שסבל בזריעת השעורים וקצירתם. בעלי השעורים זכו לא רק באבידה שאיבדו, אלא בפרותיה ובפרי פירותיה, ואף לא נדרשו לשלם דמי טיפול והשבחה.
התורה איננה תובעת מכל אחד מאתנו לעמוד ברמות מוסריות גבוהות כאלה. התורה מחייבת את המוצא לטרוח אחר האבידה ולהשיב אותה לבעליה.
אך השאיפה היא שהאדם יעלה לדרגת החסד. זוהי דרגתם הגבוהה של חסידי ישראל, ששאפו להידמות לבורא עולם שכולו חסד ואין הוא מקבל מאומה.
נוכל לסכם את שלושת המדרגות באופן הבא: א. סדר ב. צדק ג. חסד.
הרב שבתי סבתו, מהאתר: "ישיבת קרית משה" - http://www.kiryatmoshe.co.il/
