לקט מביאור אי"ם – "תורה ככתבה" לפרשת כי תשא

ל, יב: ונתנו איש כופר נפשו... ולא יהיה בהם נגף: ש: מדוע פקידת העם היא חטא המצריך כופר נפש, וללא זאת ה' אף יביא נגף בעם? ת: מדובר בפקידת העם ביוזמה של העם או מנהיגיו ("כי תשא", לרצונך), כי ה' מצדו אינו מבקש זאת. כדי להרחיק את העם מיוזמה כזאת מצַוה ה' לפגוע בכיסו של כל אדם, ותרומה זאת (שניתנה ברצון העם להיפקד) תהווה זיכרון ועדות לפני ה' שנפשותיהם אכן כופרו בכסף זה (וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם; פסוק ט"ז). לעומת זה, כאשר היוזמה באה מה', המפקד הוא לפי גולגלות האדם, ולא בכסף (שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם; במדבר א, ב).

לא, י: ואת בגדי השרד: ש: מדוע דווקא 'שרד' ולא 'פאר'? ת: בגדיו המיוחדים של הכהן הגדול (אפוד החושן, מגבעת, מצנפת, ציץ) היו באיכות מיוחדת שאפשרו להם להשָׂרד לשנים רבות, גם בהזאות הדם וגם במשיחת השמנים (כט, כא).

לג, ד: ולא שתו איש עדיו עליו: ש: מדוע דווקא 'שתו' ולא 'ענדו'? ת: העם הבין את הטעות הבסיסית, התשתיתית, שעשה בבקשו 'אלוהים אחרים' (לב, א), ובכך שינה את מהלך ההיסטוריה, שבמקום שיעלו לארץ על ידי מלאך (פסוק ב'), מעתה הוא נזוף ובלא אלוהים (כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ; פסוק ג'), ועומד בפני כיליון (רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ, וְכִלִּיתִיךָ; פסוק ה'). לכן 'לא שתו' – לא ענדו מסיבת הטעות התשתיתית שעשו.