מה לומדים מהעבד ?
נכתב על ידי אבי מורגנשטרן, 1/2/2019
ואם אמר יאמר העבד (בעבד עברי מדובר) אהבתי את אדוני את אשתי( האמה הכנענית שמותר לאדון לתת לעבד עברי כל זמן שעובד אצלו) ואת בני (מהאמה הכנענית שהם נשארים אצל האדון כעבדים אחרי שהעבד עברי משתחרר) - לא אצא חופשי. והגישו אדוניו אל האלוקים ( הבית דין - שהם מכרו לו אותו רק לשבע שנים בלבד אז הוא חייב להתייעץ איתם מה לעשות עכשיו) והגישו אל הדלת או אל המזוזה (לכל דלת יש משקוף ושני מזוזות במבנה הדלת) ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעלם (לעולם בכתיב חסר ללא ו).
רש"י מביא שני פירושים שנראים לכאורה אותו פירוש. הראשון למה אוזן דוקא כי אוזן ששמעה לא תגנוב והלך וגנב תרצע. ( מדובר כאן על עבד עברי שגנב ולא היה לו מה להחזיר ובית דין מכרו אותו לעבד לשבע שנים. (שאגב, זה פתרון מצויין כי למה גנב כי לא היה לו מה לאכול עובדה שאין לו אפילו כדי להחזיר אבל אם תשים אותו במאסר לא הועלת כלום אולי אפילו ילמד מהאחרים זה בית ספר לגנבים . אלא מוכרים אותו לעבד ועבד עברי הוא לא ממש עבד כי אסור להשתמש בו לדברים בזויים וכן הוא בסוף מקבל שכר עבודה הוא בעצם משהו כמו עובד שכיר לשבע שנים והאדון חייב לכלכל גם את אשתו ובניו הכשרים ) .
הפירוש השני של רש"י , כמין חומר - הכוונה כמו סימן ששמים עליו כמיו שרשרת של בשמים ששמים על הצואר כדי להראות על הבן אדם משהו. ופירוש זה גם אומר שאוזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים- תרצע.
ורצע אדניו את אזנו במרצע - הימנית או אינו אלא של שמאל ת"ל אזן אזן לגזרה שוה נא' כאן ורצע אדוניו את אזנו ונאמר במצורע (ויקרא יד) תנוך אזנו הימנית מה להלן הימנית אף כאן הימנית, ומה ראה אזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף (מכילתא) אמר ר' יוחנן בן זכאי אזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע, ואם מוכר עצמו אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו תרצע, ר"ש היה דורש מקרא זה כמין חומר (ר"ל קשר צרור מבושם שתולין בצואר לתכשיט) מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם
ועבדו לעולם - עד היובל או אינו אלא לעולם (קידושין טו) כמשמעו, ת"ל (ויקרא כה) ואיש אל משפחתו תשובו מגיד שחמשי' שנה קרויים עולם ולא שיהא עובדו כל חמשים שנה אלא עובדו עד היובל בין סמוך בין מופלג
הסבר על הרש"י ועל שני הדעות שלכאורה נראים אותו דבר:
בדעה הראשונה של ר יוחנן בן זכאי הרציעה היא בעצם עונש. האדם הזה הלך וגנב אז אוזנו תרצע. למה לא רוצעים אותו בהתחלה כלומר אחרי שגנב אלא מוכרים אותו לעבד? כי בהתחלה לא נשארה לו ברירה אלא לגנוב כי לא היה לו מה לאכול אז מסדרים אותו עם עבודה ונכון שיש בזה בושה וזה מספיק כעונש אבל כל מקום לא היתה לו ברירה. אבל עכשיו כשכבר מסודר ויכול לצאת לחיים ולהשתקן אבל הוא רוצה לקבע את המצב של עבדות ומודה בעצם שטוב שגנב אז כבר מענישים אותו ברציעה
לדעה השניה של ר שמעון, יש מטרה אחרת לרציעה שזה כמין סימן היכר שכולם יראו עליו כמו מין צרור מבושם קשורה בצאורו כתכשיט. הוא מדמה אותו לענין הדלת והמשקוף במצרים ששמו שם סימן של הדם על המשקוף ואז ה פסח על הבית ששם היה סימן כך גם כאן שמים עליו סימן זה החור באוזן, שהאוזן שמעה כי לי בני ישראל עבדים והוא הלך וקנה לעצמו אדון. על ידי זה שהחליט עכשיו להשאר עבד.
משאין כן לפי ר יוחנן בן זכאי שמדמה את זה למצורע שהצרעת עצמה היא עונש וסימן מובהק שהאדם חטא אז אין עוד צורך בסימן אלא בעונש נוסף שזה הרציעה. ומעניין שיש מפרשים שאומרים שהאוזן דוקא נרצעת כי זה המקום שבו יש נציגות לכל הגוף וזה כך עונש מושלם על כל הגוף. אלו דברים שידועים גם ברפואה הסינית שמטפלים באוזן עם מחטים וזה מרפא את כל הגוף.
וכן מעניין ההקבלה במילים:
ורצע את אוזנו במרצע
מצורע- אותה מילה
צרעה- שגם מופיעה בפרשה הזו.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
