"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות יט, יז)

אומרת הגמרא (שבת פח, א): " 'וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר' – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: 'אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם' ".

בפשטות מבינים כי הקב"ה הכריח את בני ישראל לקבל את התורה.

לכאורה הדבר סותר את מאמר חז"ל (מגילה כה, א): "אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" - בענייני יראת שמים ומצוות אין כפיה.

המהר"ל בספרו "תפארת ישראל" עומד על הסתירה ואומר, כי אכן ככלל אין כפיה על המצוות אך בדברים יסודיים ומהותיים ישנה כפיה. למשל: הורים ישאירו לילד בחירה חופשית אם יאכל עוף או שניצל וכו'. אך לא ישאירו בידו את הבחירה אם ללכת לביה"ס או לא, כי הדבר חיוני לו. ואם יראו אותו משחק בחומר מסוכן לא יעלה בדעתם להשאיר לשיקול דעתו של הילד אם ישחק בו או לא.

בדבר חיוני מאד אין בחירה חופשית! כך גם לגבי עם ישראל. ישנה בחירה חופשית ליהודי כפרט אם יקיים מצוה זו או אחרת, אך קבלת התורה והמצוות לעם ישראל, כאן אין בחירה חופשית כי התורה היא קיומו של עם ישראל וקיומו של העולם כולו, כפי שנאמר(ירמיהו לג, כה): "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻוקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".

הסבר נוסף למושג "כפה עליהם הר כגיגית" מסביר ה"משך חכמה" (משך חכמה, שמות יט, יד): "שהראה להם כבוד ה' בהקיץ ובהתגלות נפלאה, עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעי ויצאה נשמתם מהשגת כבוד ה', והיו מוכרחים כמלאכים בלא הבדל, וראו כי כל הנבראים תלוי רק בקבלת התורה".

לפי פירוש זה, לא היתה הכפייה חיצונית, אלא המעמד "כפה את עצמו" על הנוכחים בו. מי שעמד למרגלות הר סיני לא יכול היה לסרב לקבל עליו את התורה. הכל היה ברור כל כך. כל מי שנכח שם הבין שהתורה היא יסוד העולם, ואם אין מקבלים אותה יחזור העולם לתוהו ובוהו.

יחד עם זאת יש לדעת ש"איכות" קבלת התורה תלויה באדם עצמו, כפי שאמר רבי מנחם מנדל מקוצ'ק: שאנו מציינים את מעמד הר סיני כ"זמן מתן תורתנו" ולא כ"זמן קבלת תורתנו", מפני שבמעמד הר סיני הייתה רק נתינת התורה, בעוד קבלת התורה – זמנה בכל עת. נתינת התורה הייתה במידה שווה לכולם, אך קבלת התורה, לעומתה, אינה במידה שווה - יש שמתאמץ ונוטל הרבה, ויש שנוטל רק מעט.

הרב ישעיהו מייטליס רב העיר נהריה וראש ישיבת נהרדעה – מתוך האתר "מורשת" www.moreshet.co.il

הרב אביחי קצין, מהספר – "הפרשה בין פשט לדרש"