בסוף הפרשה הקודמת אחרי הכבדת העבודה ע"י פרעה, משה פוגש את הטראבל - מייקרס (עושי הצרות) דתן ואבירם והם מתקיפים את משה בטענות : עד עכשיו הכל היה בסדר אבל מאז שהתערבת בעניינים פרעה הכביד עלינו את העבודה ו:למה הבאשת את ריחנו בעיני פרעה...לתת להם חרב להורגנו...ומשה רבינו חוזר  מיד לקב"ה ובא בטענות קשות: וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה.  כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט:  אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ.  כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי.  כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ.

טענות קשות שבאו בעצם בהשפעת הטענות של דתן ואבירם . אך הקב"ה משיב למשה:

וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. אומר רש"י עתה תראה - בגלל שלא האמנת בי אז תראה רק את המכות של פרעה ויציאת מצרים אבל לא תראה את כניסת בנ"י לארץ.

יש כאן כמין "חינוך" שהקב"ה מחנך את משה רבינו להיות מנהיג וגואל לישראל. ברור מכאן וממה שקרה בסנה – שבע ימי ויכוחים של משה רבינו שלא רצה להיות השליח לגאול את ישראל , עד שהקב"ה כועס עליו. נראה לכאורה שבאמת היה לו הרבה מה ללמוד כדי להיות ראוי לשליחות העצומה, והיה תהליך .

בתחילת פרשתנו  הקב"ה ממשיך לחנך את משה רבינו ומדבר איתו קשות:

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.  ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי.  ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.  ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.  ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה.

הקב"ה מדבר קשה אל מש"ר ואומר לו על הטענות למה הרעות לעם הזה: למה אתה לא מאמין בי מספיק? יש תהליך ודברים לא זזים מיד.

ועל הטענה למה זה שלחתני? עונה הקב"ה: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. מעניין שעל המילה וארא אומר רש"י :אל האבות. מה רש"י רוצה? כתוב מיד וארא אל אברהם יצחק ויעקב מה אתה מפרש "אל האבות"?

אלא נראה שוארא זה לא מלשון ואראה אליהם אלא מלשון יראה. כשנודעתי לאבות הם יראו ממני – הייתה להם היראת שמים (כמובן בדרגות העליונות – יראת הרוממות ומעלה) והם לא הרהרו על מידותי אבל לך חסר בדרגתך ואתה כן מהרהר על מידותי. מלבד זה נגלתי להם רק במידת א-ל שדי שזה הבטחות אך הם לא ראו את קיומם. ואליך נגליתי ב שם הויה שזה " נאמן לשלם שכר /להעניש, כלומר הבטחה לקיים את ההבטחות ודוקא אתה היית צריך להאמין לי. ולא האמנת, באת בטענות.