"זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אנית וירכתו על צידן. יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים. וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד" (בראשית מט,יג-טו). '"זבולן לחוף ימים ישכון" הרי זבולן קדם ליששכר, שכן מייחסן יששכר זבולן, ולמה כן? אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו. לפיכך קדמו, עליו אמר הכתוב (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה" יששכר כונס וזבולון מביא באניות, ומוכר ומביא לו כל צרכו. וכן משה אומר (דברים לג) "שמח זבולון בצאתך" למה? שיששכר באהליך שלך, הן שאת מסייעו לישב בהן' (ב”ר צט,ח). הסכם זה ידוע כהסכם יששכר וזבולון, ורבים הביאוהו לחיוב. וכן הובא בשו”ע: 'כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר "והגית בו יומם ולילה”... ומי שא"א לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים. הגה: ותחשב לו כאילו לומד בעצמו (טור). ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו' (שו"ע יו"ד רמו,א). אלא שלכאורה מהלשון קצת משמע שאין זה לכתחילה, כיון שכעיקר מביא שצריך ללמוד בעצמו, ורק אם אינו יכול שיספק לאחרים. ורק ברמ"א מביא שיכול להתנות, וכן הרמ"א לא אומר שכך ראוי לכתחילה. וכן בהמשך משמע שעדיף שלא: 'כל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה, להתפרנס מן הצדקה, הרי זה מחלל השם ומבזה התורה. שאסור ליהנות מדברי תורה. וכל תורה שאין עמה מלאכה גוררת עון וסופו ללסטם הבריות (לשון הטור). וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו (רבינו יונה ורבינו ירוחם נתיב ב' וכ"כ הרמ"ה). אבל זקן או חולה מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע). ויש אומרים דאפילו בבריא מותר (בית יוסף בשם תשובת רשב"ץ). ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון (אברבנאל בפירוש מסכת אבות). ודוקא חכם הצריך לזה אבל עשיר אסור. ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח. ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה, מדת חסידות הוא ומתת אלקים היא, אך אין זה מדת כל אדם. שאי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו (גם זה בתשובה הנזכרת)' (שם, סימן כא). אם כן אז מה יעשו עם ההסכם של יששכר וזבולון? בנוסף, גם יש מצוות יישוב א"י, אז איך יששכר לא קיימה, אלא רק למד? אלא שבמדרש שמזכיר את ההסכם בניהם מיד מביא: 'יששכר כונס וזבולון מביא באניות, ומוכר ומביא לו כל צרכו' הרי שיששכר גם עבד, אלא שעבד מעט, וזבולון עזר לו, כך שזה לא שהוא רק קיבל מזבולון, אלא הוא גם עבד, ולכן בזה אין בעיה, שהרי הוא מתפרנס מעבודתו, אלא שזבולון עזר בעבודתו, כדי שעבודתו תהיה בעלת שכר גבוה כדי שיוכל להתפרנס מזה, כך שאין בזה שום בעיה של אי עבודה. וכן מובא: '"יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם" יששכר מביא בחמור, וזבולון באניות שנאמר "וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת"' (ב”ר צט,ט). הרי שיששכר גם עבד. אולי זה גם רמוז ב'"ויט שכמו לסבול" עולה של ארץ ישראל' (ב”ר צח,יב), שמהו עולה של א”י? אולי זהו עבודת השדה – קיום מצוות יישוב הארץ בזה. גם בדוגמה שמובאת בגמ' כהסכם ללימוד: 'מאי (שיר השירים ח, ז) "בוז יבוזו לו"? אמר עולא: לא כשמעון אחי עזריה, ולא כר' יוחנן דבי נשיאה, אלא כהלל ושבנא. דכי אתא רב דימי אמר: הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד עיסקא. לסוף א"ל: תא נערוב וליפלוג. יצתה בת קול ואמרה (שיר השירים ח, ז) "אם יתן איש את כל הון ביתו" וגו'' (סוטה כא,א). הרי שהלל היה נחשב כעוסק בתורה, והרי הלל גם היה עובד: 'אמרו עליו על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו' וכו' (יומא לה,ב). הרי שמה שנאמר שהיה עוסק בתורה לא ממעט את היותו עובד, אלא הכוונה שמשקיע מאוד בתורה וממעט בפרנסה, אבל עובד!. (אמנם על 'שמעון אחי עזריה' לא מובא שעבד, אולם מן הסתם לא שונה, וכן בויק"ר משווים בינם להסכם יששכר וזבולון [''שמעון אחי עזריה אמר משמו', והלא שמעון היה גדול מעזריה! אלא, על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון, לפיכך נקרא הלכה על שמו. ודכוותה (דברים לג, יח): "ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך", ולא יששכר גדול היה מזבולן? אלא, ע"י שהיה זבולן מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא, ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו, שנאמר "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך"'. ויק”ר כה,ב] והרי יששכר עבד קצת כמו שראינו בב”ר, כך שמה שנאמר שנתן לפיו הכוונה שעזר ולא שהוא לא עבד כלל). עוד אפשר (בדומה) שכיון שליששכר היו נכסים, וזבולון פעל בהם, אז זהו כעין פועל שעובד בשבילך, שבזה אין בעיה, כי לא נחשב שסומך שאחרים יפרנסוהו. שכך היה ביששכר: 'רבי שמואל בר נחמן אמר: אף שבטו של יששכר הניח יתירות, אלא שהיו בעלי מסים. א"ר אסי: הם מעלה מסין היו, כמו שנשתעבדו' (ב”ר צח,יב). ממילא כיון שהיה להם ממה להתפרנס (ע”י המיסים, וע”י זבולון שפועל כשכיר שלהם), אין בעיה שישבו ללמוד. נראה שכך זה גם מרומז בגמ' שמובא שר”י היה מתפרנס ע”י הנשיא, אבל בשמו”ר מובא שמכר נכסים שהיו לו: 'מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי. היה רבי חייא תלמידו אצלו והיה רבי יוחנן רואה כרם. אמר לרבי חייא: אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי, ומכרתי אותו בכך וכך? אותה שעה בכה רבי חייא בר אבא, ואמר לו: לא הנחת לעת זקנותך כלום?! אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, שמכרתי דבר שנברא בששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום, עולם כולו ומלואו נברא בו' ימים, אבל התורה ניתנה לארבעים יום' (שמו”ר מז,ה). הרי שהתפרנס מנכסים שהיו לו (שמכרם), כך שמשמע שאמנם הנשיא עזר לו, אבל זה לא במקום עבודה (אלא תוספת), שלכן היה צריך גם למכור משלו כדי להתפרנס מנכסיו (אמנם אפשר שהיה אצל הנשיא בצעירותו, ובזקנותו [שכבר יש לו תלמידים ('ר”ח תלמידו')] מכר. אלא שאם כך אז היה לו נכסים בצעירותו, אז מן הסתם התפרנס גם מהם עד שמכרם). אולי גם, במקרה של יששכר זה לא רק שיושב ללמוד, אלא שהיו צריכים להם, שהם היו מלמדים תורה לרבים (ולא רק לומדים לעצמם). כמו שמובא בדה"י: “ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם" (דה"י א,יב,לג). וכן מובא: '"ויהי למס עובד" מהו מס? זו הלכה שהיו טועים בה, היו מבקשים מידם' (ב"ר צט,ט). וכן: '"יששכר חמור גרם" מה חמור זה גרמיו ברורין, כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו. "רובץ בין המשפתים" אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים שהן יושבים לפניהם. "וירא מנוחה כי טוב" זו התורה שנאמר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם". "ואת הארץ כי נעמה" זו התורה (איוב יא) "ארוכה מארץ" וגו'. "ויט שכמו לסבול" עולה של תורה. "ויהי למס עובד" אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו משבטו של יששכר וכו'' (ב"ר צח,יב). הרי שלמדו והיו אחראים ללמד תורה בבנ"י, ולכן זה לא שרק למדו, אלא היו מורי ההלכה והתורה בישראל, ולכן כיון שישראל צריכים להם אז פרנסו אותם. (אלא שגם אז גם עבדו קצת בעצמם, כמו שמובא בב”ר).