"פחז כמים אל תותר", רש"י – "הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך לא תטול את היתרונות שהיו ראויים לך".

קפץ מהחלון ו...

(על פי הספר 'דבר חברון' חלק א, סימן קז)

דוד היה בעיצומו של דיון סוער עם חבריו לחדר, כשלפתע פרצו לחדר שלושה מחבריו. "דוד", קראו, "אנחנו חייבים את עזרתך!" לפני שהספיק לשאול במה מדובר, החלו השלושה לספר את אשר אירע בדקות האחרונות בקומה התחתונה: "ישבנו בחדר ולפתע נכנסו לחדר שני שביעיסטים, ובשניות בודדות רוקנו את מדף הבגדים של גבי, וברחו מהחדר בקולות צחוק רמים. ראינו לאן הם הלכו אבל אנחנו לא מעיזים להתעסק איתם. דווקא אנחנו, החמשושים הנמוכים ביותר בשכבה, והם- השביעיסטים הגבוהים ביותר..."

דוד החזק והגבוה שמע את הדברים ומיד שאל: "נו, אז איפה הם?" במוחו כבר תיכנן נקמה מבריקה ומצחיקה כאחד...

גבי הראה לאן הלכו השניים, ומהחלון ניתן היה לראות חבורת שביעיסטים בפינת החצר צוחקת בקולי קולות. נראה היה כי החבורה בטוחה בהשפלתם של החמשושים הצעירים, אך דוד תכנן אחרת..

בשקט ירד דוד לקומה התחתונה אל חדר צדדי שאינו בשימוש. מחלון החדר ניתן היה לקפוץ בקלות לאזור חשוך של החצר. משם תכנן דוד ללכת כמה צעדים ולהפתיע את השביעיסטים מאחורי אחד השיחים. בקבוק הקצף כבר היה מוכן בידו, והוא כבר ראה בעיני רוחו את שקית הבגדים של גבי בידו....

בחושך, קשה היה לדוד להבחין בדיוק לאן הוא קופץ, אך השטח היה מוכר לו. כבר פעמים רבות הסתובב כאן בחיפוש אחר פינה שקטה.

גבי קרא מאחוריו "שלוש, ארבע, ו.." ולפתע נשמע רעש חזק ולאחריו קולות נפץ חזקים! דוד קרא: "גבי! בוא מהר! קפצתי כאן ישר על חלון זכוכית ענק! הכל כאן מלא רסיסים!"

מיד רצו החברים והגיעו להושיט יד לדוד, שבנס יצא בלי פגע...

השמועה כמובן עשתה לה כנפיים, ותוך דקות ספורות הגיעו למקום נערים רבים ו...המנהל.

המנהל פנה לדוד והגיש לו עזרה. אך לאחר מכן אמר: " צר לי להודיע לך, אבל אתה תצטרך לשלם את העלות של החלון הזה".   

אולם דוד הצטדק ואמר: "בסך הכל מה כבר עשיתי? אתמול שהייתי פה לא היה כאן כלום. מאיפה אני אמור לדעת שיש כאן חלון גדול. בעיה של ההנהלה ששמו את החלון במקום כזה..." מיד החל ויכוח – המנהל טען שדוד אשם, שהרי הוא לא בדק שאין שום דבר מתחת לחלון... דוד עמד על שלו שהוא לא אשם כלל.

מי צודק? האם דוד חייב לשלם על הנזק שנעשה? או שמא אין הדבר באשמתו?

תשובת הגאון הרב דב ליאור שליט"א:

ידוע ומפורסם הכלל שאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד, ואף על נזק שגרם באונס חייב. (ב"ק כו עמוד א). לדעת השולחן ערוך (חושן משפט שע"ח, סעיף א כפי שביאר אותו הש"ך) אין הבדל בין סוגי האונס ותמיד חייב, אלא אם כן הניזק פשע, ולדעת הרמ"א מי שהזיק באונס גמור (שזה לא היה אשמתו כלל) פטור. במקרה שלנו גם לרמ"א דוד חייב לשלם לישיבה על הנזק שגרם. אין זה נחשב אונס אלא פשיעה. מותר להנהלת הישיבה לשים חלונות, ריהוט או חפצים בכל מקום שיראו לנכון, ומוטל על מי שנכנס מבחוץ להתבונן. כל שכן אם הכניסה היתה בפריצה דרך החלון, שאין סברה לומר שייחשב אונס. כל אדם יכול להעלות בדעתו שכניסה באופן כזה יש בכוחה לגרום נזק לרכוש[1].

לסיכום : דוד חייב לשלם את הנזק שגרם לישיבה.