"ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה" (בראשית לט,יא-יב). 'אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה. יוסף מאי היא? דכתיב (בראשית לט, יא) "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו", א"ר יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש. וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס. "ואין איש מאנשי הבית" וגו' אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש? תנא דבי ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא. אמרה, אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה. (בראשית לט, יב) "ותתפשהו בבגדו לאמר" וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב (משלי כט, ג) "ורועה זונות יאבד הון". מיד (בראשית מט, כד) "ותשב באיתן קשתו", א"ר יוחנן משום ר' מאיר: ששבה קשתו לאיתנו. "ויפוזו זרועי ידיו" נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. "מידי אביר יעקב" מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב' וכו' (סוטה לו,ב). חז"ל דרשו שמה שעצר את יוסף מלחטוא זהו דמות אביו, ע"פ הפס' שברכו יעקב (בברכת השבטים). רב ושמואל חלקו למה בא הביתה, נראה שהדעה שבא לעשות מלאכתו ממש, זהו מה שאמר לאנשים שהיו בבית הע”ז, שאמר להם את זה, ולא סתם הלך (ולכן מיד מביאים את דרשת תנא דבי ר”י), והדעה שהלך לדבר עברה, זה מה היתה הסיבה האמיתית שלו, שעל שניהם התורה מרמז בפס'. או שלא הלך כדי לחטוא (שאז אולי היתה ניגלת לו דמות יעקב קודם לזה) אלא הלך כדי לעשות מלאכתו, אלא שכיון שידע שאשת פוטיפר בבית, אז ידע שיש סיכוי גבוה שאז תפתה אותו בכוח (כמו שהיה), ובכ"ז הלך, כי חשב שאולי יחטא, כך שבזה כעין הלך כדי לחטוא – שהתכוון לדבר עברה בכך, ולא שהלך ממש כדי לחטוא. ומה העניין שראה את דמות אביו? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'מעשי אבות-ב' 'דמות דיוקנו של אביו') שהכוונה לתורה שלמד אצל יעקב אביו שהיא זו שהצילה אותו (ראה שם). נראה שדרשו שראה בחלון, כרמז כמו העניין שבאפוד, שמעבר לכך שיש בו את שמות בנ"י, שרמז לו שיאבד ח"ו מבנ"י, גם נאמר באפוד: "ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרן" (שמות כח,יב) '"לזכרון" – שיהא רואה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם' (רש"י). שהוא מזכיר את מעשי הקדושה של בנ"י, לכן זה ההיפך ממה שיוסף בא עכשיו לחטוא. לכן כביכול בא יעקב ומזהירו שהוא מאבד את חלקו בקדושה ותיקון העולם, לכן מביאים שראהו בחלון, כעין רמז לנאמר על המקדש שחלונותיו נעשו בצורה שהאור יצא כלפי חוץ (מנחות פו,ב), שזה בא לבטא את אור הקדושה שיוצאת לעולם, שזהו שיעקב בא בטענה של קדושה לעולם, שיוסף כחלק מבנ"י מיועד להפיץ קדושה בעולם, ולכן שלא יחטא, ואם יחטא הוא אינו חלק מבנ"י המיוצגים במקדש באפוד. אולי גם דרשו בפס': “ואין איש מאנשי הבית שם בבית", שהמילים "מאנשי הבית שם בבית" מיותרות, שהרי מספיק היה לומר "ואין איש שם\בבית", לכן דרשו "מאנשי הבית" אין שם, אבל כן היה כביכול אדם אחר, שזהו דמות יעקב. וכן דרשו שראה בחלון, כעין שלא היה "בבית" (או "שם") בפנים, אבל כן נראה בחלון מבחוץ. נראה גם שרומז בדמות בחלון, למה שנאמר "וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו" בראשית כו,ח), שבחלון אצל יוסף רמז לו על איך קדושת הבית בישראל, ע"י שרמז על בית יצחק (כשהיה אצל אבימלך שרצה לזנות עם רבקה, כעין דימוי למצבו של יוסף, שבא לזנות עם גויה), ויצחק הוא עולה תמימה (ב”ר סד,ג), ולכן רומז על המקדש – כמו שאמר לו על האפוד. נראה גם שרמזו על האפוד ממה שנאמר "תתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי" שמדוע לציין שתפסה בבגדו (ולא לומר רק "ותתפשהו”), הרי זה מובן מהמשך הסיפור שתפשה בבגדו, שהרי עזב את בגדו כדי להשתחרר ממנה? לכן דרשו שזה היה הדבר שגרם לו שלא לחטוא איתה, שזהו דבר של בגד, ולכן דרשו על האפוד שהוא בגד. (בגד מייצג את האדם שלובשו, שיש בגד מלכות וכדו' ולכן הבגד – האפוד, מייצג את מהות בנ"י, שיעודנו הוא לתקן את עולם). וכן נאמר "וינס ויצא החוצה", שזה מיותר, כי אח"כ נאמר "ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה" (פס' יג)? לכן דרשו שיצא החוצה, למקור שהיה כוחו להתגבר על תאותו (“ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה" מכח מה? "וינס ויצא החוצה”, נס ממנה ע”י עניין שבחוץ), שזהו שראה את דמות אביו בחלון – מבחוץ, וכך פעל כדי שלא לחטוא, ע”י שנס ויצא אל דמות אביו שראה בחוץ, שבזה ברח לצד של הקדושה [שיצא החוצה – לצד של אביו] שזה מרמז למעשהו שנס וברח ממנה החוצה, ולא נשאר לידה, כדי שלא לחטוא (אלא להיות בצד הקדושה שלא חוטאים). אולי גם יש כאן כעין רמז שנענש באשת פוטיפר בגלל שהוציא דיבת אחיו: “אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" (בראשית לז,ב-ג). 'אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ – חייך שאני מגרה בך את הדוב, (בראשית לט, ז): "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ'"' (ב"ר פד,ז). לכן נראה שעכשיו נזכר יוסף במה שהיה אומר ליעקב על אחיו, ולכן משלו זאת שיעקב אומר 'רצונך שימחה שמך מביניהם', שמקשר ליעקב ואחיו. ונזכר במעמדו, שהיה "בן זקנים" שהכוונה שהיה ת"ח (רש"י שם). לכן אז התחזק בכוח התורה שהיה בו, והתגבר על יצרו. (גם רמז שאמר לו שיקרא 'רועה זונות' במקום להיות עם אחיו, שזה כעין רמז לנאמר "היה רעה את אחיו בצאן", שנאמר קשר לאחיו, ונאמר שהיה רועה, ולכן כאן אומר שבמקום שיהיה עם אחיו הוא יחשב לרועה, אבל של זונות). נראה שלכן נאמר שליוסף התווסף בעקבות זה אות אחת, והיא האות ה': 'א"ר יצחק: יוסף הוסיפו לו אות אחת, שנאמר (תהלים פא, ו) "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים"' (סוטה שם), שזה רומז לחמשה חומשי תורה (ה=5), שהאות התווספה בשל כוח התורה שהתגלה בהתגברותו על יצרו, שבזה קידש שם ה'.