וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב:

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה:

קודם כל מה זה להלעיט?

"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה"?

להלעיט זה לשפוך כמות גדולה של אוכל לתוך הפה של הבהמה - הרבה מעבר למה שהוא רוצה ומסוגל לאכול ולדחוף את זה בכח פנימה.  כנראה שפעם היו עושים כך כדי שהבהמות יהיו יותר שמנים ועם יותר בשר להשביח ולייקר אותם.

עשו היה כל כך עייף מהרציחות (כנראה שהיה לו יום "מוצלח" במיוחד) אז הוא ביקש שיעקב ילעיט אותו מהנזיד עדשים האדום. נראה שהוא לא רצה או לא יכל לעשות את המאמץ אפילו לבלוע לבד וכן רצה לקבל הנאת האכילה כאן ועכשיו והרבה. זה היה דרכו ומשנתו של עשו הוא הכחיש את קיום עולם הבא ושכר לעתיד כי יותר נוח לו לקבל כאן ועכשיו. ולכן הוא לא ראה טעם בבכורה לא בעבודת ה' שבאה עם הבכורה ובוודאי שלא לחכות בסבלנות לשכר עתידי.

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה:

מהי אריכות הדברים שנראים לכאורה מיותרים:

ויאכל וישת ויקם וילך ...

ולמה לא כתוב מה עוד עשה ? אולי הלך גם לצחצח שיניים ואולי הלך לישון וכו' למה כל זה לא כתוב?  אז כמובן שהתורה לא כותבת אפילו אות אחת מיותרת וזה לא סתם סיפור דברים. אלא התורה רוצה להוכיח שבזמן מכירת הבכורה המכירה הייתה בלב שלם ללא שום חרטה או נקיפות מצפון. התורה מראה שהוא התנהג  כמו אדם במצב רגיל ולא לחוץ בכלל. אחרי שהולעט הוא כנראה כבר התאושש ואכל ושתה ואז הוא קם והלך "עסקים כרגיל" לא הזיז לו בכלל שהוא מכר את הבכורה ויותר מזה כל הנ"ל מוכיח שהוא ביזה את הבכורה- לא החשיב אותה בכלל.

רק מאוחר יותר כאשר הוא ראה שיעקב קיבל את הברכות ובתוך הברכות היו דברים שמאוד היו עוזרים לו גם במיידי , טל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים ..והיה גביר לאחיך וכו' אז הוא הבין שאם הוא היה הבכור באמת אז הוא יכל לקבל את הברכות האלו. אבל כמובן שה' רצה אחרת ויעקב קיבל גם את הבכורה וגם את הברכות.

וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:

וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ:

וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:

וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:

עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:

וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:

וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:

קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:

וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:

וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:

וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו:

וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:

וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם:

וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:

וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:

וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו:

למה צריך להדגיש "וישלח יצחק"?

למה צריך להדגיש "וילך יעקב"?

ולמה הפירוט הארוך והמפורט יותר מידי לכאורה של " אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו?

בכלל כל הפרשה הזאת צריכה ביאור.

נתחיל בביאור אפשרי של הברכה שעשו קיבל:

מטל השמים ומשמני הארץ תהיה מושבך. על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד . והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צוארך.

מה שבעצם חסר לנו כאן הוא הבנה של מילה אחת שהתלבטו בה כל המפרשים וזה לא ממש ממש מסתדר לפי שום פירוש: תריד:מה זה תריד?

מובן לפי כללי הדקדוק הפשוטים שתריד מדבר על עשו. שהוא יריד. אז זה יוצר בעיה תחבירית לכל המפרשים שתריד מדובר על יעקב.

נראה לע"ד לפרש תריד מלשון ירידה. כמו: תוריד - תוריד את עצמך.ואז הפסוק והברכה יכולים להיות מובנים באופן נפלא.

אם אתה עשו תנסה להיות קשור ליעקב, וזה אומר בדרגה כלשהי שתוכל לגור איתו בארץ , אז אמנם מטל השמים ומשמני הארץ תהיה מושבך כי אתה תהיה צמוד ליעקב ותהנה ממה שגם הוא קיבל מבחינת מקום מושבך- מושבו אבל את אחיך תעבוד. אתה תמיד תהיה לו עבד. אבל אם תריד כלומר תחליט שאתה יורד גם מדרגתך של עבד לעם ישראל  וגם תוריד את עצמך מהארץ של יעקב א"י, אז ופרקת עולו מעל צוארך .

ובאמת רואים שעשו מחליט לפנות את השטח עוד בזמן שיעקב עוד היה בפדן ארם ועבר לגור בשעיר. הוא העדיף את זה מאשר להיות עבד ליעקב.

וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו:

זה פסוק בפרשת וישלח אבל מוכח שזה קרה עוד בזמן שיעקב היה בכלל בפדן ארם לפני שחזר.

נחזור לסיפור של מה שקרה אחרי ענין הברכות שיעקב לקח/קיבל.

אז רואים שעשו חושב להרוג את יעקב ואז רבקה מקבלת נבואה ומגלים לה מה עשו חושב בליבו ואז היא קוראת ליעקב בנה הקטן ואומרת לו לברוח אל לבן עד שישוב חמת עשו.

ליצחק היא אומרת משהו אחר כדי שיתקבל על דעתו וכנראה גם כדי לא לגלות לו את הנבואה שה' כנראה לא רצה שהוא יקבל מאיזו סיבה . אז היא אומרת ליצחק שהיא לא יכולה לקבל את זה שיעקב יקח אישה כנענית .ואז יצחק קורא ליעקב מאשר לו את הברכות ומוסיף לו את ברכת אברהם לגבי ארץ ישראל וזרע הקודש עם ישראל שיצא דוקא ממנו. ושולח אותו ללבן לקחת משם אשה.

ואז יש את הפסוק התמוה "

וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו:"

וישלח יצחק- רגע אחד , אתה בורח! מה הלשון הרגועה הזאת וישלח יצחק את יעקב?

ואז "וילך יעקב" לא רץ לא ברח אלא הלך ועוד מצא זמן להשאר בדרך 14 שנה בישיבת שם ועבר...

ואז כתוב שהוא הלך ללבן אחי רבקה שזה מובן אבל מה זה "אם יעקב ועשו"?

אז זה המפתח להבנת כל העניין. שימו לב שלפי יצחק ולפי יעקב רבקה היא אם יעקב ועשו. יעקב הוא הראשון והחשוב והבכור. אבל לפי רבקה יעקב נשאר בנה הקטן.

אז יעקב בעצם שמע כאן לקול אביו דוקא והוא יודע שהוא נבחר להיות אבי עם ישראל הקדושים והוא הבכור והחשוב ובעל הברכות וברכת אברהם אז הוא נשלח על ידי אביו ללבן לקחת אישה מבנות לבן כדי לבנות את עם ישראל  הוא לא בורח. הוא הבן הגדול והבכור והגביר לאחיו. ואז:

וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:

וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם:

 עשו רואה שיעקב הולך בשליחות אביו לקחת אשה מפדן ארם. והוא רואה שיעקב שמע לקול אביו ואמו. הרי עשו לא ידע שרבקה יודעת את מחשבותיו ושאמרה לו לברוח אלא מבחינתו אמו גם שלחה אותו לקחת אשה משם. אז עשו מבין שרעות בנות כנען בעיני אביו ולוקח עוד אשה מבנות ישמעאל.