'אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת”' (ב"ר לט,ח). מניין לר' לוי שכך היה (אלא אם כן נאמר שזה רק במסורת, בלא רמז בפס')? אולי למד מהפס': “וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית יג,יד-טו). שלמד חיבור בין הפרד לוט מאברהם, לדבר ה' “שא נא עיניך וראה... לך אתננה" שיש עניין של ראיה שזה קשור להבטחת הארץ. שלמד ר"ל שיש משהו שאברהם רואה וזה קשור לפירוד מלוט, שזהו הדבר שרואה בו חשיבות בא"י. ומהו הדבר שגרם לפירוד מלוט? '"ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט" – רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר: בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה, ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל?! היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: לזרעך אתן את הארץ הזאת. ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואין אכלין, מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו: לזרעך נתתי. אימתי? לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה' וכו' (ב"ר מא,ה). הרי שנפרד כיון שגזלו, ולא הביאו משלהם. לכן למד ר"ל שזה הדבר שאברהם רואה חיובי במקום (שעובדים ולא גוזלים) ובשל כך רוצה את א"י, ולכן ה' עונה לו בהבטחה שיקבל את הארץ. וכיון שב"לך לך" נאמר "אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב,א) למד שכבר בהליכה לא"י ראה אברהם את שבח הארץ ע”י שעובדים בה ולא גוזלים (כמו כאן), ולכן ודאי שגרם לו שירצה בא"י, ולכן ה' ענה לו “לזרעך אתן את הארץ הזאת”. אולי אף למד שבלוט נאמר: “והכנעני והפרזי אז ישב בארץ" (יג,ז) וכאן נאמר "והכנעני אז בארץ" (יב,ו) כדי לחבר בניהם (וכן בשניהם יש הבטחה לקבל את הארץ), לומר מה ראה ביושבי הארץ. או אולי למד מהפס': “ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (שם, א-ב). שלמד "לך לך.. אשר אראך" שיראה משהו שבזה ירצה את הארץ, שכך יחשב כהולך בשביל עצמו ("לך לך" – בשביל עצמך), ומה יראה? אחת הברכות היא '"ואברכך" – בממון' (רש"י), כך אולי למד שיראה דבר הקשר לממון, וזהו שראה שהם עובדים. אולי גם למד מכך שלאחר דבר ה' לאברהם ללכת לא"י, נאמר "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו" וגו' (יב,ה) שלשם מה הובא שלקחו את רכושם, זה הרי ברור? לכן אולי ראה בזה כעין רמז שבהליכה יש קשר לממון שרוכשים, וזהו שראה שבא"י עובדים וזוכים ברכוש (ולא גוזלים). אולי אפשר עוד שמקור דרשתו של ר"ל הוא מהנאמר בשליחת אליעזר לקחת את רבקה: “ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה. ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם" (בראשית כד,ו-ז). שאברהם מחבר את לקיחת רבקה להגעתו לארץ. על הגעת רבקה נאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" (שם,סג), שמהו "לשוח"? מפרש הרשב"ם: '"ויצא יצחק לשוח בשדה" – כדכתיב: "וכל שיח השדה", כלומר: לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו' וכו'. ממילא למד ר"ל שהגעת רבקה מלמדת על הגעת אברהם, שכמו שהיא ראתה את יצחק עובד בשדה, כך גם אברהם ראה את אנשי א"י עובדים בשדותיהם (לכן נקט מלאכות שעושים בשדה). שכך התקיים דברי אברהם לאליעזר, ואולי אף נרמז ב"לך לך”: “אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול", שיש קשר בין זרעו, שזה בא לידי ביטוי בהגעת רבקה, שתקים את זרעו מיצחק, למה שהוא יראה בהגעה לא"י. אולי אפשר שלמד ר"ל ממה שנאמר אצל יצחק: “וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך. גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך. והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" (כו,ב-ד). שזה דומה למה שנאמר לאברהם ב"לך לך" (ואף נאמר במפורש "אשר נשבעתי לאברהם אביך") ומובא בחז”ל: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ", עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב' (ב”ר סד,ג). ממילא אפשר לראות כאן קשר לבניין הארץ, וזה מחובר לנאמר לאברהם, לכן אולי למד ר”ל שגם מה שאברהם ראה (שנאמר לו ”אראך”) זה עניין של בניית הארץ שהיא משפיעה לקדושה ותיקון העולם (שזהו הדעה הנוספת במדרש: 'ד"א "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ' שזהו הצד הרוחני, שחל ע”י העשיה הגשמית של הקמת שכונה בא”י – ישוב א”י) ולכן אמר אברהם שזהו הארץ שראוי להיות בה בשל מעלת קדושה, ולכן רוצה אותה.