סגולה מאת ה' ומעשים מצידנו
נכתב על ידי איתיאל, 30/10/2018
ישנם שתי עקרונות שנראים סותרים:
מצד אחד ה' אוהב אותנו בלי קשר למעשינו, אהבת עולם, ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא. מי שנולד יהודי - נשאר יהודי.
מצד שני אנו מתקרבים לה' רק ע"י מעשים. נעשה טוב - נתקרב, נחטא - נתרחק.
בתורה שבכתב שבאה מאת הקב"ה - הוא מדגיש את הסגולה שלנו - בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה.
חז"ל מדגישים את הצד שלנו - לעשות מעשים ולהתקרב מעצמנו. אמנם ה' מקבל אותנו תמיד, אבל מה רב ההבדל בין מי שמקבל חיבוק מאבא אוהב אחרי שהוא מביא תעודה טובה, לבין בן סורר המקבל חיבוק כי הוא בכל זאת בן..
כך למשל התורה שבכתב אומרת "וכל בניך לימודי ה'" - וחז"ל מדריכים לא לקרוא בניך, שאתה בן שמתקבל בכל אופן אצל אביו. אל תסתפק בזה, אלא "בונייך" - תבנה, תטרח ותעמול לזכות בזכות ולא בחסד.
לדוגמה: התורה אומרת "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - התורה שלך, כמו ירושה שמגיעה רק כי נולדת לאבא הנכון..
כמו שמספרים על אחד שהיה בהלוייתו של רוטשילד ובכה מרות. שאלו אותו: אתה קרוב משפחה או מכר של המנוח? ענה האיש: לא, ועל זה אני בוכה, שאין לי שום חלק בירושה הזאת...
את התינוק מחנכים מאז שיודע לדבר בפסוק זה, כדי לומר לו: אמנם עדיין אין בך כלום, עוד לא הספקת לעשות שום דבר - אבל התורה כבר ירושה לך.
מאידך, מדריכים חז"ל: אל תקרי מורשה אלא מאורשה. תתייחס לתורה כמו אישה - שצריך להשקיע כדי לזכות בה. כמו שאומר אהרון רזאל: אם תעזוב אותה יום - יומיים היא תעלב..
התורה אומרת שמומר נשאר יהודי. אך חז"ל גזרו להתייחס אליו כגוי: שחיטתו פסולה, יינו יין נסך, הוא לא מצטרף למניין, וכשהוא חוזר בתשובה אומרים לו לטבול במקווה כמו גר.
בפרשה שלנו אנו מוצאים שני דוגמאות נוספות לעקרון הזה:
התורה אומרת שהמלכות עוברת בירושה: למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל.
דורשים חז"ל: רק בתנאי שבנו הגון למלכות.
כלומר: התורה מציגה את הצד של הירושה, וחז"ל מציגים את הצד התלוי במעשים.
עוד בפרשה:
תפקיד הוראת התורה ניתן לכוהנים, כירושה טבעית.
באים חז"ל ואומרים שכתר תורה נתון לכל, וממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. עד שאנו רואים מעשה בכהן גדול שיצאו כל העם ללוותו במוצאי יום כיפור. לפתע באו גדולי הדור, שמעיה ואבטליון, וכל העם עזבו את הכהן הגדול והלכו לנשק את ידי החכמים. נפגע הכהן הגדול ואמר להם ברמיזה מעליבה: יבואו בני הגויים בשלום! (שמעיה ואבטליון היו גרים).
ענו לו שמעיה ואבטליון: אכן, יבואו בני הגויים בשלום, מפני שהם עושים מעשה אהרון, שהיה אוהב שלום ורודף שלום.
ולא יבוא לשלום בן אהרון שאינו עושה מעשה אהרון..
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
