אלוהים הסביר למשה שהסביר לפרעה, "וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ" (שמות יא ה).

אנחנו הבנו שאלוהים הרג רק בכור אחד בכל משפחה. ואפילו במידה ובת היתה בכורה, המשפחה ניצלה ולא מת בה איש. אולם נאמר, "כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת" (יב ל), כלומר הבן הבכור לאביו מת, אפילו אם היו בנות בוגרות ממנו. כל זה היה תגובה לפקודת פרעה, "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (א כב) שלמעשה אף פעם לא בוטלה.

אלוהים יצא והכה את בכורו של פרעה בחצי הלילה (יב כט). המכה הושלמה. אז מדוע נאמר "וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה" (יב לא)? מה היה לו למהר הן בנו כבר מת?

כדי להבין צריכים לראות שהדגש הוא על התאור: "הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ" של פרעה. כדי להגדיר את הנפגעים במכה, אלוהים לא השתמש במילים "כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה" (דברים כא יז), כדי להגביל לילד הראשון בלבד, ראשית אנו. תאור הבכור מוגדר במושגים משפטים, של היורש הישיר – זה שישב על כסאו. ניתן להבין שהמכה נועדה לכל בן, שלפי החוק והמשפט, זכה לבכורה לרשת את שלטון אביו. לאחר שהבן הבכור מת, הבן השני עולה לגדולה והוא הופך לבכור לאחיו שיושב על כסא אביו, וכך גם חייו בסכנה. המכה נועדה לחסל את כל שושלת בית פרעה אם הוא לא יוותר, וימשיך להקשות את ליבו.

ולמרות שמשה 'כאילו' הגביל רק לבכור, פרעה הבין שכל בניו, עד האחרון, נכללו בסכנת המוות. ולכן, למרות שבועתו, הוא מיהר לקום בלילה ופקד על משה ואהרון לצאת לחוג לה', לפני ששאר בניו ימותו.

וכך גם היה לבניו של המן, ככתוב: "וְאֵת  פַּרְשַׁנְדָּתָא, וְאֵת דַּלְפוֹן,  וְאֵת אַסְפָּתָא, ...  וְאֵת   וַיְזָתָא" (אסתר ט ז), והתוספת "וְאֵת" לפני כל שם, מראה שכל שם הוא האחרון ברשימה, אבל הנה אחיו אחריו מומת, וכך הלאה. לפי חוקי מכת בכורות, כאשר הבכור מת, אחיו תפס את מקומו על כסא אביו, הוא התווסף והומת, ואז אחיו הצעיר קיבל את מקומו עד האחרון. כך המן (המת), ללא יכולת לוותר ולהכנע, הוכה בעשר מכות בכורות, וכל זרעו נמחק.