בט"ו בשבט נהגו ישראל לעשות סדר ט"ו בשבט עם פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל ולא לחינם קראו לזה סדר ט"ו בשבט משום שיש סדר וקדימות בברכות ובאכילה.

הגמרא במסכת ברכות דף מ"א: מספרת  על רב חסדא ורב המנונא שהיו  יושבים בסעודה, הביאו  לפניהם תמרים ורמונים, לקח רב המנונא תמר בתחילה ובירך עליו. אמר לו רב חסדא: האם לא סובר מר שכל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה? ואם כן היה לו לקחת רימונים משום שתמר (דבש) הוא אחרון בפסוק ורימונן הוא חמישי, שנאמר "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח,ח)! אמר לו רב המנונא : תמר שני לארץ האחרון, ורימון חמישי לארץ הראשון.  

ונפסק להלכה שהסדר באכילת הפירות בברכת בורא פרי העץ הוא:

זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, נמצא לפי זה אם מזדמן לאדם תמרים וענבים - יאכל קודם תמרים ואח"כ יאכל את הענבים כי תמרים קודם לענבים, לפי שתמרים הם שני לארץ האחרון, וענבים הוא שלישי לארץ הראשון.

מסביר הרב קוק בספרו 'עין אי"ה' על הגמרא במסכת ברכות:

כשם שהברכות מעירות את הלבבות לדעות ישרות שמביאים למעשים טובים ומידות טובות כך גם מעשה המצווה בעצמו בנוי ע"פ דעות ישרות שמביאים למידות טובות. ובאשר לחיבת הארץ שהיא יסודה של תורה, שמביאה את עם ישראל ואת העולם כולו לשלמותו על כן סדר הקדימה של ברכות הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל תלויה בקדימות ובסמיכות של הפרי לארץ בפסוק, להורות לנו שכל מי שיש לו יותר קישור ואהבה לארץ, יותר השתדלות בישוב הארץ הוא מוקדם לברכה (כעין הסדר לעלייה לתורה).

לגבי חיבת הארץ ישנם שני סוגי אנשים, יש אנשים שמחבבים את הארץ משום הצד הפנימי שבה, משום שה' ציווה, ומודעים לקשר שיש בין ארץ ישראל לעם ישראל ויש אנשים שמחבבים את הארץ משום הצד החומרי שבה, מקלט בטוח, התאגדות הכללית והחזקת קיומה החומרי, קשר חיצוני ובפסוק רמוזים שני סוגי האנשים – "ארץ 1. חטה 2. ושעורה 3. וגפן 4. ותאנה 5. ורימון ארץ 1. זית שמן 2. ודבש" חמישה מינים הראשונים הם כנגד הסוג הראשון שמחבב את הארץ באופן העליון שהם כנגד חמישה חומשי תורה והשניים האחרונים "זית שמן ודבש" הם כנגד הסוג השני שמחבב את הארץ בגלל הצד החומרי שהשמן והדבש מבטאים. מכאן אנו לומדים שגם את האנשים שמחבבים את ארץ ישראל בצד הנמוך והחומרי שלה (שני לארץ האחרון) אנו צריכים לחזק ולאמץ ולהקדים בברכה מאנשים שמתרחקים מחיבת הארץ אע"פ שמבחינה רוחנית הם יותר חזקים מהם (חמישי לארץ הראשון), אלא משום שיישוב הארץ וחיבתה הוא דבר גדול וגם אצל הכלל כל עניין גשמי ייהפך לרוחני וכמו שאמרו בגמרא "אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות - מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל (אע"פ שכוונתו של עמרי ודאי היתה חומרית) שנאמר "ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון" (מלכים א' ט"ז)" (סנהדרין דף ק"ב:), על כן עלינו לחזק בע"ה את הכוחות החומריים של האומה שמזה יבוא גם חיזוק לכוחות הרוחניים.