זכרון יציאת מצרים
כתוב במשנה : " מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנא' "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים ט"ז, ג') ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח " (ברכות פרק א' משנה ה').
אנו מבינים מהמשנה שבהתחלה חשבו שמשום שפרשת "ויאמר" כוללת גם את ענינה של ציצית שזמנה ביום לא נזכיר בלילה, ובא בן זומא וחידש ע"פ הדרשה של "כל ימי חייך" שצריך להזכיר גם את פרשת "ויאמר" בלילה.
אם כן איך הבינו את הפסוק עד לדרשתו של בן זומא ?
ובעל ה'תורה תמימה' מסביר שקודם הדרשה הבינו שהמילה "ימי" באה למעט את הלילה כמו שלומדים במסכת מגילה דף כ' לגבי כל המצוות שזמנם ביום, לכן בא בן זומא ודרש את המילה "כל" לרבות את הלילה ופשט הפסוק יהיה כל יממות חייך[1].
[1] הביטוי "כל ימי חייך" מופיע בעוד שתי מקומות נוספים בתחילת ספר בראשית בעת נתינת העונשים לאחר חטא עץ הדעת : "ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך ... ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר ציויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך" (בראשית פרק ג', פסוק י"ד ופסוק י"ז) ומסופר בספר "עטרת צבי" שכאשר הגיע הגר"א בליל הסדר לדברי חכמים "ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח" אמר מכאן ראיה למה שאמרו חז"ל "א"ר לוי לעתיד לבא הכל מתרפאין חוץ מנחש, וגבעונים, נחש, שנאמר (ישעיה סה) ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו ..." (בראשית רבה פרשה כ ד"ה ה על גחונך) ולא הבינו המסובים את כוונתו עד שהסביר ר' שמואל מרייס זצ"ל שכשם שחכמים אומרים שיש לרבות מהמילה "כל" את ימות המשיח לעניין הזכרת יציאת מצרים כך משמע לגבי הנחש שיש לרבות מהמילה "כל" את ימות המשיח ועונשו יישאר גם לימות המשיח, וכן יש להסביר את המדרש על הפסוק בתהלים "... ואומר יברכך ה' מציון וגו' וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך שיזכו לראות בטוב ירושלים לעתיד לבא ... " (במדבר רבה פרשה ח ד"ה ט ד"א ואיש) כלומר שיזכו גם לעתיד לבא.
