לקט מביאור הנצי"ב לתורה – פרשות מטות מסעי

מטות

לב,א: ומקנה רב היה לבני ראובן, ולבני גד עצום מאד: למי היה יותר מקנה, לראובן או לגד, ומההמשמעות מכך? הנצי"ב: "לבני גד היה 'עצום מאד', על כן נכנסו בעובי הקורה יותר מבני ראובן ... שהיו המה ראשי המדברים". למשל פסוק ב': "ויבואו בני גד ובני ראובן", כלומר בני גד יזמו ובני ראובן הצטרפו. הכל אינטרסים.

מסעי

לג,נב: והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם: מהו 'והורשתם'? הנצי"ב: "שורש 'רש' משמעו דבר וחילופו (כלומר יש לו שתי משמעויות הפוכות: ליישב ולגרש) ... וכאן הפירוש שתגרשום ותסירום מירושתם". מעניין.

לד,יט: אלה שמות האנשים, למטה יהודה ... ולמטה בני שמעון: מדוע רק בשבטי יהודה ובנימין לא מצוין 'בני'? הנצי"ב: "(בשם גיס הנצי"ב, הרב יחיאל מיכל אפשטיין, ובן הנצי"ב, הרב חיים ברלין) משום דעיקר תועלת הנשיאים הייתה משום שבאו לחוב גם לקטנים ... ובכלל החוב היה קורבא ורוחקא מירושלים, כדאיתא בבבא בתרא (קכב,א) ובפירוש רשב"ם, משום הכי בכל השבטים כתיב 'בני' ללמד דאף על גב שהיו הרבה קטנים (=בני) – היו יכולין לחוב, מה שאין כן ביהודה ובנימין שהיו בכלל קרובים לירושלים". אם הבנתי נכון, הקרבה לירושלים אינה מצריכה חיוב לקטנים להביאם לירושלים, כי הם כבר קרובים. שנזכה להיות קרובים לירושלים.