בס"ד

הַלְלוּיָהּ אוֹדֶה יְיָ בְּכָל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה: הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: אוֹדֶה יְיָ מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ:

מודה אני לפניך יְיָ אֱ-לוֹהֵינוּ וֶאֱ-לוֹהַי אֲבוֹתֵינוּ על אשר זיכיתני להגיע ליום הזה, ועל כל הצדקה והחסד אשר עשית עימי ועל כל הצדקה והחסד אשר אתה עתיד לעשות עימי ועם כל בני ביתי ועם כל עמך בית ישראל בני בריתי.

במעמד זה הנני רוצה להודות גם להוריי על אשר גדלו אותי על ברכי התורה והיראה והשתדלו תמיד לכוון אותי ללכת בדרך הישר והאמת, ומודה אני לכם קהל נכבד על אשר הגעתם לשמוח בשמחתי, שמחת הבר מצווה. בזוהר הקדוש מובא כי יש לעשות שמחה ביום הבר מצווה מכוון שאינו דומה אדם המחויב במצוות לאדם שאינו מחויב במצוות.

ביום החשוב הזה הנני נכנס לגיל 13 ומתגייס לצבא ה', כמובא בפסוקים רבים לאורך התנ"ך כי עם ישראל הינו צבא ה', וכן בספר שמות (ז,ד) המתאר את יציאת עם ישראל ממצרים כדכתיב: וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, במה מתבטא אותו גיוס? תורת החסידות מסבירה כי תפקידו של יהודי להמשיך קדושה וטהרה לעולם ע"י מחשבות, דיבורים ומעשים טובים וכל יום הינו תיקון בפני עצמו וכל מצווה ממשיכה אור רוחני ויחודי לאותה מצווה, אור זה מאיר את הנשמה ואת המקום בו נעשתה המצווה.

ואחת המצוות המאירות והחשובות שאזכה בעזרת ה' יתברך לקיימם היא הנחת תפילין – וכל התורה כולה הוקשה למצוות תפילין כמובא: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה יְיָ תּוֹרַת בְּפִיךָ.

ובשולחן ערוך סימן כה מובא:

יכון בהנחת תפילין שצונו הקדוש ברוך הוא להניח ארבע פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עימנו, שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישעבד לקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות ובזכה יזכור הבורא וימעט הנאותיו.

להמחשת מעלת מצוות תפילין, ראוי לציין כי התפילין היא אות ברית וכן השבת וברית המילה, כלומר 3 בריתות המזכירות לנו בכול יום על היותנו יהודים ומובדלים מיתר העמים, וידוע כי על פי התורה על פי 2 עדים יקום דבר, בימי חול יש את האותות: תפילין וברית המילה, ובשבתות: השבת וברית המילה אלו האותות.

ועל מעלת הנחת התפילין מובא בגמ' במסכת מנחות (מד.) אמר ריש לקיש כל המניח תפילין מאריך ימיו שנאמר ה' עליהם יחיו ורש"י פירש: עליהם אותם שנושאים את שם ה' יחיו ומובא כי עיקר חיות האדם הוא בלב ובמוח ולכן מי שמניח תפילין במקום חיותו ומקדש מוחו וליבו הרי הוא מאריך ימים וכתב הרא"ש אם יהודי זהיר במצות תפילין כף זכות מכרעת שאין לך גדול בכל מצוות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין שהוקשה כל התורה כולה לתפילין שנאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך" ומובא בספר החינוך (מצוה תכא תכב) משורשי המצווה לפי שאדם בהיותו בעל חומר יומשך בהכרח אחר התאוות כי כן טבע החומר לבקש כל ההנאות אליו לכן הנפש צריכה להרבה שומרים לשומרה משכנה הרע הוא יצר הרע ורצה המקום לזכותנו אנחנו עם הקודש ומחויבים להעמיד שומרים גיבורים סביב לה והם: שנצטווינו לבל נפסוק מדברי תורה מפינו יומם ולילה ושנתן ציצות בארבע כנפות כסותנו ומזוזה בפתחנו והתפילין בידנו ובראשינו והענין בארבע פרשיות אלו לפי שיש בהם: (א.) קבלת עול מלכות שמים (ב.) ואחדות ה' (ג.) וענין יציאת מצרים (ד.) והשגחת השם בתחתונים ואלו הם יסודות הדת היהודית לכן נצטווינו להניח יסודות אלו כל היום בין ענינו ועל לוח ליבינו כי שני אבירים אלו אמרו חכמי הטבע שהם משכן השכל ובהניחו עליהם דברים אלו לזיכרון נתחזק בהם ונוסיף זכר בדרכי ה' ונזכה לחיי עד !

האלשיך הקדוש בספרו תורת משה מבאר את הפסוקים המופעים בפרשת ואתחנן: והיו הדברים האלה אשר אני מצווך היום על לבבך ושיננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך צריך תחילה תקבלם על עצמך בלבבך ובשני יצרך ואחר כך ושננתם לבניך אחר הזהירו על התורה, ועל ייחדו יתברך , ואהבתו , ככל הכתוב כי גם שהוא על הקיבורת שהוא כנגד הלב קרא יתברך למקום ההוא יצרך למען נשכיל כי עיקר הדבר הוא לקשר המחשבה עם המעשה על כן את האות שלפני הלב אמר בו קשירה על היד להוראות כי צריך תמיד לקשר מחשבת הלב עם מעשה היד ולא תיהיה מעשה הטוב בלי כונה הראויה לו ולא מחשבה לבדה בלי מעשה

"והיו לטוטפות בין עינך" שתיים הנה עיני האדם עין בשר ועין השכל המשתף שני סוגי עיניים אלו יחד ירא את ה' ויסור מרע ולא יניח את ליבו לילך אחר עינו וזהו זיכרון טוב על ידי מצוותו יתברך כאומרו "והיו לטוטפות בין עינך" כי הוא זיכרון לבני ישראל.

וספר הזוהר בפרשת משפטים (בביאור של "מתוק מדבש") מבאר את הפסוק (שמות כא') "ואם לבנו יעדנה כמשפט הבנות יעשה לה" כלומר עד גיל 13 השנים האלו הם שנות הערולה, שנים בהם יצר הטוב עדין לא משתתף עם האדם [שנות קטנות] ואם הנער זכה בשנים האלו והתגבר על יצרו ולמד תורה והלך לבית הכנסת ועשה מעשים טובים ונחת רוח ליוצרו בורא העולם הבורא משפיע לנער בגיל 13 נפש מכנסת ישראל (מלכות דאצילות) זאת בהתאם למעשיו ומגיל 13 הנער נקרא בן לה' כפי שנאמר בתורה בספר דברים: בנים אתם לה' אלוקיכם.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים החפץ בטוב ובקדושה ובזיכוי הרבים שזכות הכנסת דרשה לבר המצווה תעמוד לזכות זרענו שיזכו לפתיחת הלב בתורה ויהיו זרענו כולם מורי הוראות בישראל לשם שמים ונזכה לגאולה שלמה בטוב הנראה והנגלה בקרוב ממש אמן.